מַה־גָּדְל֣וּ מַעֲשֶׂ֣יךָ יְהֹוָ֑ה מְ֝אֹ֗ד עָמְק֥וּ מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ׃

מה - ולא יכולתי לחקרם כי גדלו ממני מחשבותיך,

מאד עמקו - והנה גדלו כמו גבהו שהם למעלה מעלה, והפך זה עמקו והכל כנגד האדם.

מה. כשאני מתבונן בהם אני מכיר כי גדולים הם וגבוהים להשיגם אל השלמות: וכן עמקו מחשבותיך. שלא נגלו לחכמים טעמי העולם בשאלות קשות שיש בעניני העולם למה היה כך ולא היה כך, ואחת מן השאלות הוא למה ברא האל העולם היום כך וכך שנים ולא בראו האל קודם לכן והתשובה בזאת השאלה ובזולתה כך גזרה חכמתו ואנחנו לא ידענו דעתו ומחשבותיו למה עמקו למטה וגדלו למעלה:

עמקו. הם דברים עמוקים ואין להבינם:

מה גדלו מעשיך ה', מבאר הטעם מדוע חלק ה' את הנהגתו שהוא לפעמים בטבע ופעמים בהשגחה, ומדוע את העולם נתן בלבם עד שלא ימצא האדם תמיד את ההנהגה ההשגחיית, ורבים חושבים שהעולם כמנהגו נוהג ושהכל הוא בדרך הטבע, כי זה במחשבה עמוקה, כדי שיהיה מקום לבחירה ולשכר ועונש, שאם היה מעניש הרשע תיכף והיה כל ההנהגה ע"י השגחה גלויה, היו יראים לעשות רע ולא היה בחירה, וז"ש מעשיך הטבעיים הסדורים הם גדלו, אבל מאד עמקו מחשבותיך בזה במה שצפנת הנהגתך ההשגחיית שיהיה נעלם ונסתר באופן אשר (ז-ח) איש בער לא ידע ושהכסיל לא יבין כי בפרוח רשעים כמו עשב הוא כדי להשמדם עד עד, שהצלחת הרשעים בעוה"ז הוא שעי"ז ישמדו לעד, וזאת לא יבין הבער והכסיל, וזאת עצמו מעומק מחשבות ה' בעולמו שהכסיל לא יבין זאת כדי שיהיה מקום לבחירה ולשכר ועונש: