בֹּ֭אוּ נִשְׁתַּחֲוֶ֣ה וְנִכְרָ֑עָה נִ֝בְרְכָ֗ה לִֽפְנֵי־יְהֹוָ֥ה עֹשֵֽׂנוּ׃

בואו - בעבור שהזכיר שהוא מלך, על כן אנו חייבין להשתחות לפניו.

נברכה - כמו: ויברך על ברכיו.

וטעם עושינו - כי עשה הים והיבשה והם כללים ומהם עשה הפרטים.

בואו. יאמרו איש לאחיו בואו ונשתחוה כי חייבין אנו להודות לו ולכרוע לפניו בכל מיני כריעות:

נשתחוה. הוא שטוח כל הגוף בארץ בפישוט ידים ורגלים:

ונכרעה. כריעת הראש עם קצת הגוף כמו שאנו כורעים בברכות:

נברכה. היא כריעת הברכים בארץ:

לפני ה' עושנו. מגדלנו ומרוממנו כי הוא שופטנו:

נשתחוה. הוא שטוח כל הגוף בארץ:

ונכרעה. הוא כפיפת הראש וקצת הגוף נברכה. הוא כריעת הברכיים על הארץ:

עושנו. המגדל והמרומם אותנו:

עושנו. ענין הרמה וגדולה כמו הוא עשך ויכוננך (דברים ל״ב:ו׳):

באו, אבל אנחנו אין אנו מכירים אותו תחלה ע"י מעשיו הכוללים, כי אנחנו, באו ונשתחוה ונכרעה לפני ה', לא בעבור שברא כלל המציאות רק בעבור שהוא עשנו, שעשה אותנו לו לעם, שאנחנו נשיג אותו תחלה על ידי טובותיו המיוחדים: