וְהָיָ֤ה חֵילָם֙ לִמְשִׁסָּ֔ה וּבָתֵּיהֶ֖ם לִשְׁמָמָ֑ה וּבָנ֤וּ בָתִּים֙ וְלֹ֣א יֵשֵׁ֔בוּ וְנָטְע֣וּ כְרָמִ֔ים וְלֹ֥א יִשְׁתּ֖וּ אֶת־יֵינָֽם׃

וִיהוֹן נִכְסֵיהוֹן לַעֲדִי וּבָתֵּיהוֹן לְבִזָא וְיִבְנוּן בָּתִּין וְלָא יַתְבוּן וְיִצְבוּן כַּרְמִין וְלָא יִשְׁתּוּן יַת חֲמָרֵיהוֹן:

והיה חילם - כחם ואונם.

ובנו - פועל עבר הבתים שבנו לא ישבו שם עוד.

והיה חילם למשסה. לכן יהיה עשרם למדרס רגלי האויב ובתיהם יהיו שממה כי יגלו מהם:

ובנו בתים. הם יטריחו בבניין כי יבנו בתים אבל לא ישבו בהם כי יגלו מארצם וכן ונטעו כרמים וגו׳:

חילם. עשרם כמו ישא את חיל דמשק (ישעיהו ח׳:ד׳):

למשסה. ענין רמיסה כמו למשסה ואין אומר השב (שם מב):

והיה חילם למשסה, וישיגו עונשי ה' גם אותם בין בחילם בין בבתיהם וכרמיהם: