וְהָיָה חֶבֶל לִשְׁאֵרִית בֵּית יְהוּדָה. וְהָיָה אוֹתוֹ הַגְּבוּל גּוֹרָל לִשְׁאֵרִית בְּנֵי יְהוּדָה. חֶבֶל זֶה לְשׁוֹן ׳גּוֹרָל׳ הוּא, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וִיהֵי עַדְבָּא לִשְׁאָרָא דְבֵית יְהוּדָה״.
וִיהֵי עַדְבָא לִשְׁאָרָא דְבֵית יְהוּדָה עֲלֵיהוֹן יִתְפַּרְנְסוּן בְּבָתֵּי אַשְׁקְלוֹן כַּד בְּרַמְשָׁא יְבִיתוּן אֲרֵי יֵעוֹל דָכְרָנְהוֹן קֳדָם יְיָ אֱלָהָהוֹן וִיתִיב גָלוּתְהוֹן:
והיה חבל - כמו חלק וזה יהיה בשובם מבבל.
והיה חבל. המחוז ההיא תהיה לשארית בית יהודה ומוסב לתחלת הענין שאמר אם תבקשו צדק וענוה לא תהיו כלים בגולה ותשבו פה ותמצאו ערי פלשתים שוממין אז תירשו אתם את הערים ההם:
עליהם ירעון. ר״ל יתענגו בטובה:
בערב ירבצון. ר״ל שם ינוחו בהשקט:
כי יפקדם. כי ה׳ יזכרם לטובה ואת בני שבי הגולה יניחם בהשקט ומרגוע:
ירעון. מל׳ מרעה:
ירבצון. ענין השכיבה לנוח:
ושב. ענין ההשקט ומרגוע כמו בשובה ונחת (ישעיה ל):
שביתם. מל׳ שבי הגולה:
והיתה חבל, כי ארץ פלשתים הוא מן הארץ שנפל בגורל לבני ישראל בכבוש יהושע בן נון, ועתה יהיה חבל לישראל שנית ששם ירעו צאנם ובערב ירבצו לנוח בבתי אשקלון כי יפקדם ה' וישובו בבית שני, ואז תהיה הארץ להם לחבל:
