וַיִּקְרָא א׳ · א׳

וַיִּקְרָ֖א אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֤ר יְהֹוָה֙ אֵלָ֔יו מֵאֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר׃

במילים פשוטות

הפסוק פותח את ספר ויקרא בקריאת ה׳ אל משה מתוך אוהל מועד. רש״י מסביר שלפני כל דיבור, אמירה או ציווי הקדים הקדוש ברוך הוא קריאה למשה, והיא לשון חיבה, אותה לשון שמלאכי השרת משתמשים בה שנאמר ״וקרא זה אל זה״. לעומת זאת לנביאי אומות העולם נגלה ה׳ בלשון עראי בלבד. הקריאה יצאה מאוהל מועד, המקום שבו שכן הכבוד, ומשם דיבר ה׳ אל משה. הפסוק פותח בכך את פרשת הקרבנות שכולה נמסרה למשה מתוך המשכן, ומדגיש את מעלתו של משה ואת הקרבה והחיבה שבה פנה אליו ה׳.
מבוסס על רש״י, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ויקרא אל משה. לְכָל דִּבְּרוֹת וּלְכָל אֲמִירוֹת וּלְכָל צִוּוּיִים קָדְמָה קְרִיאָה, לְשׁוֹן חִבָּה, לָשׁוֹן שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר וְקָרָא זֶה אֶל זֶה (ישעיהו ו'), אֲבָל לִנְבִיאֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם נִגְלָה עֲלֵיהֶן בִּלְשׁוֹן עֲרָאִי וְטֻמְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם (במדבר כ"ג):

ויקרא אל משה. הַקּוֹל הוֹלֵךְ וּמַגִּיעַ לְאָזְנָיו וְכָל יִשְֹרָאֵל לֹא שׁוֹמְעִין; יָכוֹל אַף לְהַפְסָקוֹת הָיְתָה קְרִיאָה, תַּ"ל וַיְדַבֵּר - לְדִבּוּר הָיְתָה קְרִיאָה וְלֹא לְהַפְסָקוֹת, וּמֶה הָיוּ הַפְסָקוֹת מְשַׁמְּשׁוֹת? לִתֵּן רֶוַח לְמֹשֶׁה לְהִתְבּוֹנֵן בֵּין פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה וּבֵין עִנְיָן לְעִנְיָן; קַ"וָ לְהֶדְיוֹט הַלּוֹמֵד מִן הַהֶדְיוֹט:

אליו. לְמַעֵט אֶת אַהֲרֹן; רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר י"ג דִּבְּרוֹת נֶאֶמְרוּ בַּתּוֹרָה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וּכְנֶגְדָּן נֶאֶמְרוּ י"ג מִעוּטִין, לְלַמֶּדְךָ שֶׁלֹּא לְאַהֲרֹן נֶאֶמְרוּ אֶלָּא לְמֹשֶׁה שֶׁיֹּאמַר לְאַהֲרֹן, וְאֵלּוּ הֵן י"ג מִעוּטִין: לְדַבֵּר אִתּוֹ, מִדַּבֵּר אֵלָיו, וַיְדַבֵּר אֵלָיו (במדבר ז'), וְנוֹעַדְתִּי לְךָ (שמות כ"ה) - כֻּלָּן בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים. יָכוֹל יִשְׁמְעוּ אֶת קוֹל הַדִּבּוּר תַּ"לֹ קוֹל לוֹ, קוֹל אֵלָיו, מֹשֶׁה שׁוֹמֵעַ וְכָל יִשְֹרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ:

מאהל מועד. מְלַמֵּד שֶׁהָיָה הַקּוֹל נִפְסָק וְלֹא הָיָה יוֹצֵא חוּץ לָאֹהֶל; יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁהַקּוֹל נָמוּךְ, תַּ"ל אֶת הַקּוֹל, מַהוּ הַקּוֹל? הוּא הַקּוֹל הַמְפֹרָשׁ בִּתְהִלִּים קוֹל ה' בַּכֹּחַ קוֹל ה' בֶּהָדָר קוֹל ה' שֹׁבֵר אֲרָזִים (תהילים כ"ט), אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר מֵאֹהֶל מוֹעֵד? מְלַמֵּד שֶׁהָיָה הַקּוֹל נִפְסָק. כַּיּוֹצֵא בּוֹ וְקוֹל כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים נִשְׁמַע עַד הֶחָצֵר הַחִיצֹנָה (יחזקאל י'), יָכוֹל שֶׁהַקּוֹל נָמוּךְ תַּ"ל כְּקוֹל אֵל שַׁדַּי בְּדַבְּרוֹ, אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר עַד הֶחָצֵר הַחִיצֹנָה? שֶׁכֵּוָּן שֶׁמַּגִּיעַ שָׁם הָיָה נִפְסָק:

מאהל מועד לאמר. יָכוֹל מִכָּל הַבַּיִת, תַּ"ל מֵעַל הַכַּפֹּרֶת, יָכוֹל מֵעַל הַכַּפֹּרֶת כֻּלָּהּ, תַּ"ל מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים:

לאמר. צֵא וֶאֱמֹר לָהֶם דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁין - בִּשְׁבִילְכֶם הוּא נִדְבָּר עִמִּי; שֶׁכֵּן מָצִינוּ שֶׁכָּל ל"ח שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְֹרָאֵל בַּמִּדְבָּר כִּמְנֻדִּים, מִן הַמְרַגְּלִים וָאֵילַךְ, לֹא נִתְיַחֵד הַדִּבּוּר עִם מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי כַאֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת … וַיְדַבֵּר ה' אֵלַי לֵאמֹר (דברים ב'), אֵלַי הָיָה הַדִּבּוּר. דָּ"אַ צֵא וֶאֱמֹר לָהֶן דְּבָרַי וַהֲשִׁיבֵנִי אִם יְקַבְּלוּם, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם וְגוֹ' (שמות י"ט):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּקְרָא לְמֹשֶׁה וּמַלֵיל יְיָ עִמֵיהּ מִמַשְׁכַּן זִמְנָא לְמֵימָר

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ויקרא. מצאנו ברית יחיד בעבור שני דברים גם יתכן להיות מצוה אחת בעבור דברים רבים כמצות העולה והקרבן כי בתת כל חלק בעתו ימלט החלק שיש לו חלק לעולם הבא על כן פירוש לכפר לתת כופר והעד מתחלת כי תשא על כן כתיב פן יפגענו בדבר גם יש בעולות סודות לעתידות גם יתבונן מכל קרבן סוד התולדות והחטאות והמצות להחיות מורי התורה. וטעם ויקרא אל משה אחר ולא יכול משה שהכבוד קראו מאהל מועד שיבוא שם ושם ידבר עמו והכבוד לפנים מהפרכת ושם היה משה נכנס כי כן כתוב וזה טעם ותמונת ה׳‎ יביט. וטעם להזכיר הקרבנות קודם המצות כי השכינה תשוב אל מקומה אם לא ישמרו תורת העולה וכן היה וחלילה חלילה להצטרך לעולה וכן כתוב אם ארעב לא אומר לך רק יש לו סוד:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

אמר הכתוב בכאן ויקרא אל משה וידבר ה' אליו ולא כן בשאר המקומות בעבור שלא היה משה יכול לבא אל אהל מועד להיותו נגש אל המקום אשר שם האלהים רק בקריאה שיקרא אותו שכבר נאמר למשה (שמות כה כב) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת (אשר אועד לך שמה) וכיון שידע שהשם יושב הכרובים שם נתירא לבא באהל כלל עד שיקרא אליו כאשר עשה בהר סיני שאמר (שם כד טז) ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן או שלא היה משה יודע שהכבוד באהל ושיהיה לו הדבור משם כי לא כסהו הענן עד יום השמיני כדעת רבותינו (ת"כ להלן טא) ואחרי הקריאה בא משה באהל לפני ולפנים כמו שדרשו (תורת כהנים אחרי פרשה טז א) אהרן בבל יבא ואין משה בבל יבא ואין זה דרך פשט בכתוב הזה וכבר פירשתיו למעלה (שמות מ לד) ורבותינו אמרו (תורת כהנים פרשה א ז) כי לכל הדברות ולכל האמירות ולכל הצוויים קדמה קריאה כלומר שיאמר אליו משה משה ויאמר הנני וזה דרך חבה וזרוז למשה והנה על דעתם הזכיר זה בכאן בעבור שהוא תחלת הדבור אשר היה אליו מאהל מועד ללמד על כלם כי כן יהיה משפטו כל הימים בכל התורה ו"מאהל מועד" לדעתם הוא מוקדם ויקרא אליו מאהל מועד וידבר ה' אליו באהל כי משה שם היה ושיעור הכתוב כפי פשוטו ומשמעו ויקרא ה' אל משה וידבר אליו מאהל מועד ועל דרך האמת הוא כמו ואל משה אמר עלה אל ה' (שמות כד א) וסודו ידוע ממעמד הר סיני ובעשרת הדברות וכבר רמזתי לו (שם):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ויקרא אל משה - לפי שכתב למעלה בסוף הספר ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו' - לכך קראוהו הקב"ה מתוך אהל מועד, וכן פירוש המקרא: ויקרא אל משה מאהל מועד וידבר אליו לאמר. מאהל - מוסב על ויקרא - כמו: ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר. וישמע את הקול מדבר מאהל - מעל האהל שמע את הקול. ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה לאמר. כפל לשון של וידבר, כמו שפירשתי בפרשת נח, כאשר יאמר: דבר אל אהרן ואמרת. כן יאמר: וידבר למשה לאמר למשה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

ויקרא אל משה. תמיד מתוך הענן, כענין בהר סיני כאמרו ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן כי לא יכנס שם לעולם בלי רשות:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ויקרא אל משה. לפי שאמר למעלה בסוף הספר וכבוד ה׳‎ מלא את המשכן ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו׳‎ הוצרך לקרותו וליתן לו רשות להכנס, ולפיכך כתב ויקרא אל משה. וכן הפירוש ויקרא כבוד ה׳‎ הנזכר למעלה אל משה מאהל מועד וידבר אליו. וכן מצינו בתרגום ירושלמי והוה כיון דאשלים משה למקמא ית משכנא ורבי יתיה וקדיש יתיה וית כל מנוהי וחשב משה בליביה ואמר טורא דסיני דבעיר רבוייה רבוי שעה וקדושיה קדוש שעה לא סליקית לגויה עד זמן דאתמר לי מן קדם ה׳‎ ברם משכנא דרבויי רבוי דלעלם וקדושיה קדוש עלם דינא הוא דלא ניעול לגויה עד זמן דיתמר לי מן קדם ה׳‎ ואכלי דבורא דה׳‎ למשה וכו׳‎ וכשהיה הוא בתוך האהל היה שומע הקול בא לו מבין שני הכרובים כדכתיב בסוף פרשת נשא.

אליו פרש״‎י יכול ישמעו קול הקריאה ת״‎ל קול לו קול אליו. כלומר בפרשת נשא כתיב וישמע את הקול מדבר אליו היה יכול לומר מדבר לו ואומר מדבר אליו ללמדך שאליו לבדו היה נמשך הקול כך פרש״‎י בריש יומא (ד:).

לאמר כפל לשון הוא לוידבר, כמו שפירש בפרשת נח דוגמתו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וְגוֹ׳. אָלֶ״ף שֶׁל וַיִּקְרָא קְטַנָּה, כְּאִלּוּ נֶאֱמַר ״וַיִּקָּר״, וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר לְהַשְׁווֹת נְבוּאַת מֹשֶׁה אֶל נְבוּאַת בִּלְעָם, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ לְשׁוֹן ״וַיִּקָּר״, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ספרי ברכה לט) ״וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה״, אֲבָל בָּאֻמּוֹת קָם, וּמַנּוּ? בִּלְעָם. וְאֵין הַפֵּרוּשׁ שֶׁיִּהְיֶה בִּלְעָם שָׁוֶה לְמֹשֶׁה בַּנְּבוּאָה, חָלִילָה, אֶלָּא כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: שֶׁמֹּשֶׁה הִשִּׂיג יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיָה רָאוּי לְהַשִּׂיג עַל פִּי הֲכָנָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד י) ״אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה׳״, אֲשֶׁר יָדַע אֶת ה׳ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא לוֹמַר לְךָ שֶׁהוּא מִצַּד הֲכָנָתוֹ לֹא יָדַע אֶת ה׳ עַל זֶה הָאֹפֶן, כִּי אִם ה׳ יְדָעוֹ וְנָתַן לוֹ תּוֹסֶפֶת שֶׁפַע בְּיִשְׂרָאֵל, רְצוֹנוֹ לוֹמַר בִּזְכוּת יִשְׂרָאֵל. וְכָל שְׁאָר נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל כָּל אֶחָד לֹא הִשִּׂיג יוֹתֵר מִכְּדֵי הֲכָנָתוֹ, אֲבָל בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם קָם אֶחָד לִכְבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהִשִּׂיג יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיָה רָאוּי לְהַשִּׂיג עַל פִּי הֲכָנָתוֹ. וְהִנֵּה מֵהַיָּדוּעַ שֶׁכָּל מַה שֶּׁהַנָּבִיא מַשִּׂיג אֶת הָרָאוּי לוֹ עַל פִּי הֲכָנָתוֹ, אוֹתָהּ נְבוּאָה דְּבוּקָה בּוֹ בְּעֶצֶם, וְהָעַצְמוּת קִנְיָן דָּבוּק לֹא יִפָּרֵד מִמֶּנּוּ, אֲבָל כָּל מַה שֶּׁמַּשִּׂיג יוֹתֵר מִכְּדֵי הֲכָנָתוֹ, זֶהוּ אֶצְלוֹ בְּמִקְרֶה וְלֹא בְּעֶצֶם, וְרַק מַתַּת אֱלֹהִים הוּא. עַל כֵּן נֶאֱמַר לְשׁוֹן ״וַיִּקָּר״ בְּמֹשֶׁה וּבְבִלְעָם, לְהוֹרוֹת שֶׁהָיוּ שָׁוִים בָּזֶה, בְּמַה שֶּׁהָיְתָה בִּשְׁנֵיהֶם הַשָּׂגַת מִקְרִית נוֹסָף עַל הָרָאוּי לָהֶם מִצַּד עַצְמוּתָם.

וּבְזֶה מְיֻשָּׁב מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, ״וַיִּקָּר״ לְשׁוֹן אַרְעַי וּלְשׁוֹן טֻמְאָה, וְהָיָה דַּי בְּאֶחָד מֵהֶם לִתֵּן הֶבְדֵּל בֵּין ״וַיִּקָּר״ לְ״וַיִּקְרָא״, אֶלָּא לְפִי שֶׁרַשִׁ״י סוֹבֵר גַּם כֵּן שֶׁנְּבוּאַת מֹשֶׁה הָיְתָה בְּמִקְרֶה וְלֹא בְּעֶצֶם מִצַּד הֲכָנָתוֹ, וּלְפִי זֶה קָשֶׁה לוֹ לָמָּה לֹא נִכְתַּב ״וַיִּקָּר״ בְּלֹא אָלֶ״ף כְּלָל. עַל כֵּן בָּא כִּמְתָרֵץ וְלוֹמַר, לְפִי שֶׁלְּשׁוֹן ״וַיִּקָּר״ מַשְׁמַע לְשׁוֹן אַרְעַי, דְּהַיְנוּ הַמִּקְרֶה, וּמַשְׁמַע גַּם לְשׁוֹן טֻמְאָה, וְזֶה אֵינוֹ שַׁיָּךְ כְּלָל כְּלַפֵּי מֹשֶׁה חָלִילָה. לְכָךְ נִכְתְּבָה הָאָלֶ״ף אֵצֶל מֹשֶׁה לְהוֹצִיאוֹ מִלְּשׁוֹן מִקְרֶה שֶׁל טֻמְאָה. וּמִכָּל מָקוֹם נִכְתְּבָה הָאָלֶ״ף זְעֵירָא לִקְרוֹת ״וַיִּקָּר״, לְהוֹרוֹת שֶׁגַּם נְבוּאַת מֹשֶׁה הָיְתָה אַרְעַי וּבְמִקְרֶה מִצַּד הֱיוֹתָהּ נוֹסָף עַל הֲכָנָתוֹ כָּאָמוּר, וְאִיפְּכָא לֵיכָּא לְמֵימַר כְּלָל. וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּהוּ דַּעַת הַמִּדְרָשׁ כִּדְמַסִּיק בַּיַּלְקוּט (תלא) בְּפָסוּק זֶה, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: ״יָכוֹל לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ דִּבֶּר ה׳ עִם מֹשֶׁה, תַּלְמוּד לוֹמַר ׳לֵאמֹר׳, לְצֹרֶךְ יִשְׂרָאֵל דִּבֶּר עִמּוֹ וְלֹא לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ״. וּמִדְרָשׁ זֶה מְחֻסַּר בֵּאוּר, כִּי אֵיךְ יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת לוֹמַר שֶׁדִּבּוּר שֶׁל כָּל הַמִּצְווֹת יִהְיֶה לְצֹרֶךְ מֹשֶׁה בִּלְבָד, וְכִי הוּא בִּלְבָד שָׁמַע ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁבְּמַעֲלוֹת הַנְּבוּאָה הוּא מְדַבֵּר, שֶׁזָּכָה מֹשֶׁה לְ״וַיִּקָּר״, וְהַיְנוּ לִנְבוּאָה מִקְרִית שֶׁנִּתּוֹסְפָה לוֹ יָתֵר מִכְּדֵי הֲכָנָתוֹ, שֶׁדִּבֶּר ה׳ אִתּוֹ פָּנִים אֶל פָּנִים בִּזְכוּת יִשְׂרָאֵל וְלֹא בַּעֲבוּר עַצְמוּתוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״לְצֹרֶךְ יִשְׂרָאֵל דִּבֶּר עִמּוֹ״, לְצָרְכָּם זָכָה לְהוֹסָפָה זוֹ וְלֹא לְצֹרֶךְ עַצְמוּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וְלֹא קָם נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל״, בֵּי״ת מְשַׁמֶּשֶׁת לְשׁוֹן בַּעֲבוּר. וּלְפִיכָךְ כְּשֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה ״לֶךְ רֵד״ מִגְּדֻלָּתְךָ, וְהַיְנוּ מִתּוֹסֶפֶת שֶׁפַע זֶה שֶׁנִּתַּן לוֹ בַּעֲבוּר יִשְׂרָאֵל. וְאַחַר הַמְּחִילָה הֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ שֶׁחָזַר מֹשֶׁה לְקַדְמוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לג יא) ״וְדִבֶּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים״, וּפֵרוּשׁ זֶה דָּבָר יָקָר.

וּבַיַּלְקוּט מַסִּיק לָמָּה מַתְחִילִין הַתִּינוֹקוֹת לִלְמוֹד מִן פָּרָשַׁת קָרְבָּנוֹת, מָה הַקָּרְבָּנוֹת טְהוֹרִים אַף הַתִּינוֹקוֹת כֵּן. וְזֶה מְבֹאָר עַל דֶּרֶךְ שֶׁמַּסִּיק בַּיַּלְקוּט פָּרָשַׁת פִּינְחָס (במדבר כח:ג) ״כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה״ שֶׁמְּכַבְּסִים עֲוֹנוֹת הָאָדָם וְעוֹשִׂין אוֹתוֹ כְּתִינוֹק בֶּן שָׁנָה. בַּעֲבוּר זֶה הָאָלֶ״ף קְטַנָּה רֶמֶז שֶׁהַקְּטַנִּים יַתְחִילוּ כָּאן, וְלִמּוּד זֶה הוּא בָּרֹאשׁ כְּאָלֶ״ף רֹאשׁ לָאוֹתִיּוֹת. דָּבָר אַחֵר: אָלֶ״ף לְשׁוֹן לִמּוּד, כְּמוֹ ״וַאֲאַלֶּפְךָ חָכְמָה״ (איוב לג:לג), רֶמֶז שֶׁאֵין הַלִּמּוּד מִתְקַיֵּם כִּי אִם בְּמִי שֶׁמַּקְטִין אֶת עַצְמוֹ. וְכֵן רֶמֶז שֶׁמֹּשֶׁה זָכָה לִקְרִיאָה זוֹ לְפִי שֶׁהִקְטִין אֶת עַצְמוֹ וּבָרַח מִן הַשְּׂרָרָה וְאָמַר ״לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי״ (שמות ד:י), כִּדְמַסִּיק בַּיַּלְקוּט (תכז).

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיִּקְרָא וְגוֹ׳. טַעַם הַקְּרִיאָה, וְלֹא הִסְפִּיק הַדִּבּוּר לְבַד, אָמְרוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים כִּי בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת קָדְמָה הַקְּרִיאָה לְדִבּוּר: בַּסְּנֶה, וְסִינַי, וְאֹהֶל מוֹעֵד, וְלֹא מָצִינוּ לִלְמֹד אֹהֶל מוֹעֵד לֹא מִסְּנֶה וְלֹא מִסִּינַי. מִסְּנֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רְבוּתָא שֶׁהָיָה תְּחִלָּה לְכָל הַדִּבְּרוֹת, סִינַי יֵשׁ בּוֹ רְבוּתָא שֶׁהוּא לְכָל יִשְׂרָאֵל, וְאֵין לִלְמֹד מֵהֶם שֶׁל אֹהֶל מוֹעֵד. גַּם אֵין לִלְמֹד אֹהֶל מוֹעֵד מִצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבַּסְּנֶה וְסִינַי, כִּי יֵשׁ לוֹמַר מַה לַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁהָיוּ בָּאֵשׁ מַה שֶׁאֵין כֵּן אֹהֶל מוֹעֵד.

הִנֵּה מַה שֶׁאָמְרוּ שֶׁנֶּאֶמְרָה קְרִיאָה בְּסִינַי, כָּתַב הָרַב רַבִּי אֵלִיָּהוּ מִזְרָחִי שֶׁהוּא פָּסוּק ״וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי״ וְגוֹ׳ (שמות כד:טז), אוֹ ״וַיִּקְרָא ה׳ לְמֹשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר״ (שמות יט:כ), אֲבָל לֹא מִדִּכְתִיב ״וַיִּקְרָא אֵלָיו ה׳ מִן הָהָר״ (שמות יט:ג) כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַבֵּינוּ הִלֵּל, כִּי קְרָא זֶה לֹא עִם אֵשׁ נֶאֱמַר, וּבָרָיְתָא קָתָנֵי מַה לַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁהָיָה בָּאֵשׁ וְכוּ׳ עַד כָּאן. וּבִמְחִילָה מִכְּבוֹדוֹ לֹא דָּק בָּזֶה, כִּי הָאֱמֶת הוּא שֶׁהַלִּמּוּד הוּא לְדִבּוּר הוּא מִפָּסוּק ״וַיִּקְרָא אֵלָיו ה׳ מִן הָהָר״, כִּי ״וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַזֶּה״ אֵין אוֹתָהּ קְרִיאָה מְיֻתֶּרֶת וְאִצְטְרִיכָא לְגוּפָא שֶׁקָּרָא לוֹ לַעֲלוֹת לָשֶׁבֶת בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם כָּאָמוּר שָׁם ״וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וְגוֹ׳ וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְגוֹ׳ וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם״, וּקְרִיאָה זוֹ בִּמְקוֹם דִּבּוּר הִיא. וְהַקְּרִיאָה שֶׁאָנוּ דָּנִים בָּהּ קְרִיאָה שֶׁהִיא לְדִבּוּר, וּמַזְכִּיר קְרִיאָה וְדִבּוּר. גַּם ״וַיִּקְרָא ה׳ לְמֹשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר״ שֶׁקְּרִיאָה זוֹ צֹרֶךְ עֲלִיָּה הָיְתָה, כִּי מֹשֶׁה הָיָה לְמַטָּה וְקָרָא לוֹ לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר וְשָׁם דִּבֵּר אֵלָיו, וְאִם לֹא אָמַר ״וַיִּקְרָא״ וְהָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ וְהוּא לְמַטָּה מִן הָהָר, וְאָנוּ רוֹאִים שֶׁלֹּא דִבֵּר אֵלָיו עַד אַחַר עֲלוֹת, וְאֵיךְ יִהְיֶה פֶּה וְלָשׁוֹן לוֹמַר שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לוֹמַר אֶלָּא ״וַיְדַבֵּר״. אֲבָל פָּסוּק ״וַיִּקְרָא אֵלָיו ה׳ מִן הָהָר״ רוֹאִים אָנוּ כִּי תַּכְלִית הַקְּרִיאָה לֹא הָיָה אֶלָּא לוֹמַר אֵלָיו ״כֹּה תֹאמַר״ וְגוֹ׳, וּדְבָרִים אֵלּוּ אֲמָרָם אֵלָיו שָׁם וְהוּא לְמַטָּה מִבְּלִי עֲלוֹת, אִם כֵּן מַה טִיבָהּ שֶׁל קְרִיאָה זוֹ, אֵינָהּ אֶלָּא קְדִימָה לְדִבּוּר.

וּמַה שֶׁנִּסְתַּיֵּעַ הָרַב בְּפָסוּק ״וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה״ (שמות כד:טז) מִמַּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב אַחַר אָמְרוֹ ״וַיִּקְרָא וַיְדַבֵּר וְגוֹ׳ וְיִקְחוּ לִי״ וְגוֹ׳, לֹא הֵאִירוּ לְמוּל פְּנֵי הָרַב בִּשְׁנֵי כְּתוּבִים וּבָהֶם שְׁנֵי עִנְיָנִים שֶׁהִפְסִיקוּ בֵּין הַקְּרִיאָה לַדִּבּוּר: הָאֶחָד ״וּמַרְאֵה כְּבוֹד ה׳״ וְגוֹ׳ וְהַשֵּׁנִי ״וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְכוּ׳ וַיְהִי שָׁם בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם״ וְגוֹ׳, וְאַחַר זֶה אָמַר הַכָּתוּב ״וַיְדַבֵּר ה׳״ בַּסְּנֶה לְהָעִירְךָ לְהַצְדִּיק מַה שֶׁכָּתַבְנוּ, וּמִי יֹאמַר שֶׁדִּבּוּר זֶה לֹא הָיָה אַחַר שִׁבְתּוֹ בָּהָר עֶשְׂרִים יוֹם אוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם.

וּמָה שֶׁדָּחָה דַּעַת רַבֵּנוּ הִלֵּל שֶׁאָמַר פָּסוּק ״וַיִּקְרָא אֵלָיו ה׳ מִן הָהָר״ (שמות יט:ג) בְּטַעֲנַת שֶׁלֹּא הָיָה עֲדַיִן אֵשׁ, וְאָמְרוּ שָׁם בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים מָה לַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁל סְנֶה וְסִינַי שֶׁהָיוּ בָּאֵשׁ וְכוּ׳, לֶהֱיוֹתוֹ סוֹבֵר הָרַב שֶׁהָאֵשׁ הָיָה בִּשְׁעַת הַקְּרִיאָה מַקְשֶׁה, וְלֹא הִיא, שֶׁכַּוָּנַת הַתַּנָּא הוּא שֶׁבְּאוֹתָהּ נְבוּאָה הָיָה בָּהּ דָּבָר זֶה לְתוֹסֶפֶת, וּמִידֵי דַּהֲוָה שֶׁהָיְתָה בָּהּ מַעֲלָה זוֹ שֶׁהָיְתָה בָּאֵשׁ מָה שֶׁלֹּא הָיָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד הָיָה בּוֹ גַּם כֵּן הַקְּרִיאָה לְמַעְלָה, וּלְפִי זֶה לוּ יְהִי שֶׁלֹּא הָיָה עֲדַיִן אֵשׁ מָה בְּכָךְ, הֲרֵי בְּאוֹתָהּ הַנְּבוּאָה הָיָה אֵשׁ, וְנִשְׁתַּנֵּית נְבוּאָה זוֹ וּנְבוּאַת סְנֶה מִנְּבוּאַת אֹהֶל מוֹעֵד שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ אֵשׁ, וּבָזֶה אֵין קֻשְׁיַת רָב קַשְׁיָא. וְתָמֵהַּ אֲנִי אֵיךְ לֹא הֵאִירוּ לְמוּל עֵינָיו מָה שֶׁהִקְשֵׁינוּ.

וְעוֹד, לוּ יִהְיֶה כְּפִי דְּבָרָיו, אֵיךְ מָצֵי לְמֵימַר תַּנָּא מָה לְהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁהָיוּ בָּאֵשׁ, וַהֲלֹא ״וַיִּקְרָא אֵלָיו ה׳ מִן הָהָר לֵאמֹר״ (שמות כד:טז) וְגוֹ׳ לֹא הָיָה בָּאֵשׁ, וְלִגְמוֹר מֵאוֹתָהּ קְרִיאָה וּקְרִיאַת סְנֶה מִצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶם שֶׁאֵינָם אֶלָּא דִּבּוּר מִפֶּה קָדוֹשׁ לְמֹשֶׁה וְהִקְדִּים קְרִיאָה לְדִבּוּר, וּלְהַעֲמִיק בְּקֻשְׁיָא זוֹ יֵרָאֶה דִּמְתַבְּרָא טִנָּרֵי.

וְעוֹד, לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר שְׁלֹשָׁה קְרָאֵי בְּסִינַי שֶׁקָּדְמָה קְרִיאָה? וְלוּ יְהִי שֶׁלֹּא נַחְשֹׁב פָּסוּק ״וַיִּקְרָא אֵלָיו ה׳ מִן הָהָר״, שְׁנַיִם מִיהָא יֶשְׁנָם שֶׁקָּדְמָה קְרִיאָה לְדִבּוּר לִסְבָרַת הָרַב. וַהֲלֹא כָּל טִרְחַת הַתַּנָּא הוּא עַל יִתּוּר ״וַיִּקְרָא״ הָאֲמוּרָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לְאָמְרָהּ, וְיִגְדַּל הַקֻּשְׁיָא בְּזִכְרוֹנָהּ שְׁתֵּי פְּעָמִים בְּסִינַי. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁדִּבְרֵי הָרַב כָּאן שֶׁלֹּא בְּדִקְדּוּק, וְלִדְבָרֵינוּ אֵינוֹ מָקוֹם לְקֻשְׁיָא אַחַת מִכָּל אֵלּוּ וְהַקּוֹדְמִים. וּמֵעַתָּה נִמְצֵינוּ אוֹמְרִים עִקַּר לִמּוּד שֶׁקָּדְמָה קְרִיאָה לְדִבּוּר בְּסִינַי הוּא פָּסוּק ״וַיִּקְרָא אֵלָיו ה׳ מִן הָהָר וְגוֹ׳ כֹּה תֹאמַר״ וְעִקָּר.

וּמָה שֶׁאָמְרוּ בַּבָּרָיְתָא ״לֹא אִם אָמַרְתָּ בְּסִינַי שֶׁהוּא לְכָל יִשְׂרָאֵל״ וְגוֹ׳, לִכְאוֹרָה הוּא דָּבָר תָּמוּהַּ, שֶׁהֲרֵי אֵין לְךָ מִצְוָה שֶׁאֵינָהּ לְכָל יִשְׂרָאֵל. וּבַעַל קָרְבַּן אַהֲרֹן פֵּרֵשׁ ״לְכָל יִשְׂרָאֵל״, וּלְצַד זֶה הָיָה צֹרֶךְ שֶׁיִּהְיֶה הַקּוֹל בְּהַדְרָגָה מוּעֶטֶת מֵהָרָגִיל לְדַבֵּר עִם מֹשֶׁה, וְלָזֶה אָמַר ״וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה״ לְהוֹדִיעַ שֶׁדִּבֵּר אֵלָיו בַּקּוֹל הָרָגִיל וְלֹא נִתְמַעֵט מֵהַדְרָגָתוֹ בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל. וּלְדַרְכּוֹ צָרִיךְ לוֹמַר כְּאִלּוּ אָמַר הַתַּנָּא לְצַד שֶׁהָיָה לְכָל יִשְׂרָאֵל, כִּי לֹא הַמַּעֲלָה הִיא הֱיוֹתוֹ לְכָל יִשְׂרָאֵל, וְאֵין דְּבָרִים אֵלּוּ מִתְקַבְּלִים בְּשִׂכְלִי. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי הוּא שֶׁהַמַּעֲלָה הִיא שֶׁמָּצִינוּ שֶׁשִּׁנָּה ה׳ דִּבְּרוֹתָיו שָׁם שֶׁלֹּא אֲמָרָם לְמֹשֶׁה לְבַד וְהוּא יְדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא מִפִּי עֶלְיוֹן הָיוּ לְכָל יִשְׂרָאֵל. וּכְשֵׁם שֶׁנִּשְׁתַּנֵּית נְבוּאַת סִינַי לִפְרָט זֶה, נִשְׁתַּנֵּית גַּם כֵּן לְמַעֲלָה זוֹ שֶׁל קְרִיאָה מִשְּׁאָר דִּבְּרוֹת הַנֶּאֱמָרִים לְמֹשֶׁה לְבַד, וְלֹא הִשְׁמִיעָם ה׳ לְכָל יִשְׂרָאֵל, גַּם כֵּן נֹאמַר שֶׁלֹּא הָיְתָה בָּהֶם מַעֲלָה זוֹ שֶׁקָּדְמָה קְרִיאָה לְדִבּוּר.

עוֹד סִיֵּם בְּאוֹתָהּ בָּרָיְתָא: יָכוֹל לֹא הָיְתָה קְרִיאָה אֶלָּא לְדִבּוּר זֶה? מִנַּיִן לְכָל הַדִּבְּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר ״מֵאֹהֶל מוֹעֵד״. יָכוֹל לֹא הָיְתָה קְרִיאָה אֶלָּא לְדִבְּרוֹת בִּלְבַד, מִנַּיִן לְרַבּוֹת הָאֲמִירוֹת וְהַצִּוּוּיִים? תַּלְמוּד לוֹמַר ״דַּבֵּר״ ״וַיְדַבֵּר״ לְרַבּוֹת אַף לַאֲמִירוֹת וְצִוּוּיִם וְכוּ׳, עַד כָּאן. פֵּרוּשׁ הַדְּבָרִים, כִּי מִקְּרִיאַת אֹהֶל מוֹעֵד וּסְנֶה וְסִינַי אֵין לִלְמֹד לְשׁוּם דִּבּוּר זוּלָתָם, וְהַטַּעַם לְצַד שֶׁהָיָה הַתְחָלַת דִּבּוּר בַּמָּקוֹם הַהוּא, אֲבָל אֶת אֲשֶׁר יְדַבֵּר עוֹד שָׁם בַּמָּקוֹם הַהוּא לֹא יַקְדִּים בּוֹ הַקְּרִיאָה. תַּלְמוּד לוֹמַר ״מֵאֹהֶל מוֹעֵד״ - קְרָא יְתֵרָה לוֹמַר כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר מֵאֹהֶל מוֹעֵד תַּקְדִּים לוֹ הַקְּרִיאָה. וַהֲגַם שֶׁלֹּא רִבָּה הַכָּתוּב אֶלָּא בְּאֹהֶל מוֹעֵד, הֲרֵי זֶה בִּנְיַן אָב לַכֹּל, כִּי אֵין בּוֹ דְּבַר חִדּוּשׁ מִסִּינַי וְלֹא מִסְּנֶה לוֹמַר שֶׁלְּצַד אוֹתוֹ חִדּוּשׁ הָיְתָה הַקְּרִיאָה. וְחָזַר לוֹמַר: אֵין לִי אֶלָּא דִּבְּרוֹת, שֶׁכֵּן דִּיֵּק הַכָּתוּב ״וַיְדַבֵּר״, מִנַּיִן לַנְּבוּאוֹת הַמַּתְחִילוֹת ״וַיֹּאמֶר״ אוֹ לְשׁוֹן צִוּוּי? וְאוּלַי כִּי הַדִּבּוּר יַגִּיד תִּגְבֹּרֶת הַמְדַבֵּר מַה שֶׁאֵין כֵּן הָאֲמִירוֹת וְהַצִּוּוּיִים, מִנַּיִן שֶׁיַּקְדִּים לָהֶם הַקְּרִיאָה? תַּלְמוּד לוֹמַר ״דַּבֵּר וַיְדַבֵּר״.

וְרָאִיתִי גִּרְסָא לְהָרַאֲבַ״ד: ״תַּלְמוּד לוֹמַר דַּבֵּר וַיְדַבֵּר לֵאמֹר״. וּלְגִּרְסָא זוֹ דָּרַשׁ יִתּוּר תֵּיבַת ״לֵאמֹר״ הָאֲמוּרָה בְּ״וַיְדַבֵּר״ שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אַחַר שֶׁאָמַר ״דַּבֵּר״, הָא לָמַדְתָּ שֶׁבָּא לְרַבּוֹת הָאֲמִירוֹת, וְהַצִּוּוּיִים בְּגֶדֶר אֲמִירוֹת הֵם. וְרָאִיתִי לְבַעַל קָרְבַּן אַהֲרֹן שֶׁהִשִּׂיג עַל הַגִּרְסָה לָמָּה אָמַר ״תַּלְמוּד לוֹמַר דַּבֵּר״ שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לוֹמַר אֶלָּא ״תַּלְמוּד לוֹמַר לֵאמֹר״, עַד כָּאן. וְאֵין זוֹ קֻשְׁיָא, לְצַד שֶׁכֹּחַ הַדְּרָשָׁה הִיא מִכֶּפֶל ״דַּבֵּר״, שֶׁזּוּלָתָהּ תֵּיבַת ״לֵאמֹר״ אֵינָהּ מְיֻתֶּרֶת וְאִצְטְרִיכָא לְעַצְמָהּ, לָכֵן כְּגִרְסַת הָרַאֲבַ״ד עִקָּר.

וְהִנֵּה מַה שֶׁדָּן הַתַּנָּא לְהַכְרִיחַ כִּי צָרִיךְ לוֹמַר ״וַיִּקְרָא״ עַל דִּבּוּר רִאשׁוֹן שֶׁבְּאֹהֶל מוֹעֵד, מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ נִלְמָד לֹא מִסְּנֶה וְלֹא מִסִּינַי, אֵין זֶה אֶלָּא הַבְחָנַת הָאֱמֶת מִצַּד עַצְמוֹ, כִּי זוּלַת זֶה גַּם כֵּן, הֲגַם שֶׁהָיָה נִלְמָד דִּבּוּר רִאשׁוֹן הַנֶּאֱמָר בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִסְּנֶה וְסִינַי, אֵין יִתּוּר לְתֵיבַת ״וַיִּקְרָא״, כִּי הֻצְרַךְ לִשְׁאָר דִּבְּרוֹת הַנִּרְמָזִים בְּיִתּוּר ״מֵאֹהֶל מוֹעֵד״ וְהַנִּלְמָדִים מִיִּתּוּר ״לֵאמֹר״, שֶׁזּוּלַת זִכְרוֹן הַקְּרִיאָה כָּאן לֹא הָיִינוּ יוֹדְעִים דְּבָרִים הַמִּתְרַבִּים.

אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לָתֵת לֵב בַּבָּרָיְתָא, לָמָּה לֹא הִקְשָׁה יִתּוּר ״וַיִּקְרָא״ הָאֲמוּרָה בַּסְּנֶה וְסִינַי, וְיִלְמְדוּ מִ״וַיִּקְרָא״ הָאֲמוּרָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד? וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם יֹאמַר אֹהֶל מוֹעֵד וְסִינַי אוֹ אֹהֶל מוֹעֵד וּסְנֶה, וְיָבֹא הַשְּׁלִישִׁי מִצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבֵּינֵיהֶם. וְעוֹד קָשֶׁה לְדִבְרֵי הַתַּנָּא שֶׁדּוֹרֵשׁ אָמְרוֹ ״מֵאֹהֶל מוֹעֵד״ קְרָא יְתֵרָא לִדְרָשָׁא, לְהָבִיא כָּל הַדִּבְּרוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד שֶׁקָּדְמָה בָּהֶם הַקְּרִיאָה וְלֹא פַּעַם רִאשׁוֹנָה בִּלְבַד, אִם כֵּן מִי גָּרַע דִּבּוּר רִאשׁוֹן שֶׁנֶּאֱמַר בְּסִינַי שֶׁלֹּא תַּקְדִּים בּוֹ הַקְּרִיאָה שֶׁהֻצְרַךְ לוֹמַר בּוֹ ״וַיִּקְרָא״? וּכְמוֹ כֵן בַּסְּנֶה לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״וַיִּקְרָא״ לְפִי מַה שֶׁלָּמַד שָׁם מִיִּתּוּר דִּבּוּר ״לֵאמֹר״ לְרַבּוֹת כָּל הָאֲמִירוֹת.

וְרָאִיתִי לְהָרַב רַבִּי אֵלִיָּהוּ מִזְרָחִי שֶׁנָּתַן דַּעְתּוֹ לְיַשֵּׁב הַדִּקְדּוּקִים, וְכָל מַה שֶׁכָּתַב הָרַב בָּזֶה אֵין דַּעְתִּי הוֹלַמְתּוֹ. רִאשׁוֹנָה מַה שֶׁכָּתַב כִּי לֹא מָצֵי לְמֵילַף סִינַי וּסְנֶה מֵאֹהֶל מוֹעֵד, לְצַד שֶׁהָיְתָה קְרִיאָה לְטַעַם שֶׁהָיָה מֹשֶׁה יָרֵא לָבֹא, לָזֶה קָרָא לוֹ לִכָּנֵס. קָשֶׁה לִכְשֶׁנֹּאמַר כִּי תַּנָּא דְּתוֹרַת כֹּהֲנִים חוֹשֵׁשׁ לִדְרָשָׁה זוֹ, וְעַד עַתָּה דִּלְמָא לֹא קָדְמָה קְרִיאָה לְדִבּוּר בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וּקְרִיאָה זוֹ אֵינָהּ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס וְלֹא יַעֲמֹד בַּחוּץ לְצַד שֶׁהָיָה יָרֵא, וְדַוְקָא בְּסִינַי וּסְנֶה לְצַד צַד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶם שֶׁאֵינוֹ בְּאֹהֶל מוֹעֵד הוּא שֶׁקָּדְמָה הַקְּרִיאָה לַדִּבּוּר.

וּמָה שֶׁיִּשֵּׁב שֶׁאַחַר הָאֱמֶת דַּעַת הַתַּנָּא הוּא דְּלָמְדִינָן סְנֶה מִסִּינַי וְאֹהֶל מוֹעֵד, וּכְמוֹ שֶׁגִּלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁדָּרַשׁ (שמות ג:ד) ״וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה״ שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר ״וַיֹּאמֶר״ אֶלָּא לְלַמֵּד עַל כָּל הַקְּרִיאוֹת שֶׁהָיוּ ״מֹשֶׁה מֹשֶׁה״, וְאִם לֹא הָיָה סוֹבֵר שֶׁאֵין צֹרֶךְ לְלַמֵּד בָּהּ שֶׁקָּדְמָה הַקְּרִיאָה לְצַד דְּיָלֵיף מִסִּינַי וְאֹהֶל מוֹעֵד, הֲרֵי אִצְטְרִיכָא לְגוּפָא לְהַשְׁמִיעֵנוּ שֶׁקָּדְמָה לָהּ הַקְּרִיאָה עַל כָּל פָּנִים. בּוֹשְׁנִי מִדְּבָרִים אֵלּוּ, כִּי מָה שֶׁאָנוּ לוֹמְדִים שֶׁהַקְּרִיאָה קָדְמָה לְהַדִּבּוּר אֵינוֹ עַל דִּבּוּר שֶׁהָיָה בַּקְּרִיאָה עַצְמָהּ אֶלָּא עַל הַדִּבּוּר הַנֶּאֱמָר בְּסָמוּךְ לָהּ, כִּי הַדִּבּוּר שֶׁבַּקְּרִיאָה עַצְמָהּ לֹא מָצִינוּ אוֹתוֹ וְלֹא הָיָה בְּשׁוּם אַחַת מִשָּׁלֹשׁ קְרִיאוֹת זוּלַת בַּסְּנֶה פֵּרֵשׁ הַכָּתוּב אֹפֶן הַקְּרִיאָה שֶׁהָיְתָה ״מֹשֶׁה מֹשֶׁה״, וְלֹא עַל דִּבּוּר זֶה אָנוּ אוֹמְרִים שֶׁקָּדְמָה קְרִיאָה לַדִּבּוּר אֶלָּא עַל הַדִּבּוּר הַנֶּאֱמָר לוֹ אַחַר הַקְּרִיאָה, וְהִנֵּה לְפָנֶיךָ הַמְּקוֹמוֹת שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בָּהֶם שֶׁקָּדְמָה הַקְּרִיאָה בָּהֶם, בְּסִינַי לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״וַיִּקְרָא״, וְלֹא אָמַר הַדִּבּוּר שֶׁהָיָה בַּקְּרִיאָה עַצְמָהּ, וְאָנוּ אוֹמְרִים בּוֹ שֶׁקָּדְמָה הַקְּרִיאָה לַדִּבּוּר וּבְהֶכְרֵחַ שֶׁהוּא דִּבּוּר הַנֶּאֱמָר בְּסָמוּךְ לַקְּרִיאָה. וּכְמוֹ כֵן בְּאֹהֶל מוֹעֵד אָנוּ אוֹמְרִים שֶׁקָּדְמָה הַקְּרִיאָה לַדִּבּוּר, הֲגַם שֶׁלֹּא נֶאֱמַר ״וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה״, וְאִם כֵּן כְּמוֹ כֵן תִּהְיֶה קְרִיאַת הַסְּנֶה הֲגַם שֶׁלֹּא הָיָה אוֹמֵר הַכָּתוּב ״וַיֹּאמֶר״ אֶלָּא ״וַיִּקְרָא מֹשֶׁה מֹשֶׁה וְגוֹ׳ וַיֹּאמֶר שַׁל נְעָלֶיךָ״ וְגוֹ׳ אָמְרִינָן שֶׁקָּדְמָה קְרִיאָה לַדִּבּוּר, וְאַיְתַר לֵיהּ ״וַיֹּאמֶר״ לִדְרֹשׁ מָה שֶׁדָּרַשׁ הַתַּנָּא. וּתְמֵהַנִי עָלָיו שֶׁהוּא פֵּרֵשׁ שֶׁקְּרִיאָה שֶׁקָּדְמָה לַדִּבּוּר בְּסִינַי הוּא פָּסוּק ״וַיִּקְרָא בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי״ וְהַדִּבּוּר שֶׁאַחֲרָיו הוּא ״וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה״ שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה רִחוּק מָקוֹם בֵּין הַקְּרִיאָה לַדִּבּוּר, וּבִקְרִיאַת סְנֶה הֶעֱלִים עֵינָיו מֵרְאוֹת הַדִּבּוּרִים הַנֶּאֱמָרִים בְּסָמוּךְ. וְאִם הָרַב חָשַׁב שֶׁהַקְּרִיאָה לְחוּד וַאֲמִירַת ״מֹשֶׁה מֹשֶׁה״ לְחוּד, זֶה שְׁגָגָה הוּא, וְהַדְּבָרִים בְּרוּרִים לְעֵין כָּל בֶּן דַּעַת, וּתְמֵהַנִי אֵיךְ יָצְאוּ מִפִּי קָדוֹשׁ דְּבָרִים אֵלּוּ, וְיֵשׁ עוֹד לְהַקְשׁוֹת אֶלָּא שֶׁאֵין צֹרֶךְ לִדְחוֹת דְּבָרִים כָּאֵלֶּה.

וּמָה שֶׁיִּשֵּׁב לָמָּה לֹא יִלְמַד סִינַי וּסְנֶה מִכָּל הַדִּבּוּרִים וְהָאֲמִירוֹת שֶׁנִּתְרַבּוּ בְּפָסוּק זֶה שֶׁקָּדְמָה בָּהֶם הַקְּרִיאָה, וְאָמַר שֶׁאֵין כַּוָּנַת הַתַּנָּא אֶלָּא לְאוֹתָם דְּבָרִים וַאֲמִירוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד בִּלְבַד וְאֵין לִלְמֹד מִמֶּנּוּ לִשְׁאָר דִּבְּרוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת, לְפִי מָה שֶׁהֶעֱלָה שֶׁסְּתַרְנוּהוּ בְּסָמוּךְ, כִּי סְנֶה אֵין בּוֹ קְדִימַת קְרִיאָה, וְאֹהֶל מוֹעֵד לְצַד שֶׁשָּׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וְלֹא יָכוֹל לָבוֹא, וְדָחַק עַצְמוֹ לְפָרֵשׁ גַּם בְּדִבְרֵי רַשִׁ״י שֶׁאָמַר סְתָם לְכָל הַדִּבְּרוֹת וַאֲמִירוֹת וְכוּ׳ קָדְמָה קְרִיאָה וְכוּ׳ שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא אוֹתָם שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד ע״כ. דְּבָרָיו זַ״ל אֵין שִׂכְלִי הוֹלְמָם, כִּי מִמָּה שֶׁרִבָּה הַכָּתוּב כָּל הַדִּבְּרוֹת וְהָאֲמִירוֹת שֶׁהָיוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד שֶׁקָּדְמָה בָּהֶם הַקְּרִיאָה עַיִן רוֹאָה וְלֵב שׁוֹמֵעַ כִּי לֹא לְצַד שֶׁשָּׁכַן הֶעָנָן וְלֹא יָכוֹל לָבֹא הָיְתָה הַקְּרִיאָה אֶלָּא לְהַקְדִּים הַקְּרִיאָה לַדִּבּוּר, מוֹדִיעַ הַכָּתוּב שֶׁאִם מֵחֲמַת הַיִּרְאָה קְרִיאָה אַחַת תַּסְפִּיק לַכֹּל, וְאִם לְהוֹדִיעַ שֶׁבְּכָל דִּבּוּר שֶׁהָיָה ה׳ מְדַבֵּר הָיָה מֹשֶׁה יָרֵא לִכָּנֵס וְהָיָה צָרִיךְ לִקְרֹא לוֹ, אֵין דְּבָרִים אֵלּוּ כְּדָאִים לֵאָמֵר, כִּי בְּהֶכְרֵחַ לוֹמַר שֶׁלֹּא הָיָה הַדָּבָר כֵּן בִּתְמִידוּת, שֶׁהֲרֵי הַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים וּמְשַׁמְּשִׁים וּמֹשֶׁה לֹא יָרֵא וְלֹא יִפְחַד לִכָּנֵס עִמָּהֶם, וּמִן הַסְּתָם שֶׁיְּדַבֵּר ה׳ עִמּוֹ בִּתְמִידוּת, אִם לֹא שֶׁתֹּאמַר שֶׁבְּכָל עֵת שֶׁהָיָה רוֹצֶה ה׳ לְדַבֵּר עִמּוֹ הָיָה הֶעָנָן שׁוֹכֵן וְהָיוּ יוֹצְאִים הַכֹּהֲנִים חוּץ לְאֹהֶל מוֹעֵד, וְזֶה הֶבֶל גָּמוּר.

וְעוֹד תִּמְצָא שֶׁהֶעֱלָה רְאֵ״ם בְּד״ה ״מֵאֹהֶל מוֹעֵד״, כִּי תַּנָּא דְּתוֹרַת כֹּהֲנִים סוֹבֵר כְּאוֹתָהּ בָּרָיְתָא דְּקָתְנֵי (ריש תורת כהנים): כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (שמות מ:לה) ״וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבֹא״, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (במדבר ז:פט) ״וּבְבֹא מֹשֶׁה״, בָּא הַכָּתוּב הַשְּׁלִישִׁי וְהִכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם (שמות מ:לה) ״כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן״. אֱמוֹר מֵעַתָּה: כָּל זְמַן שֶׁהָיָה הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן לֹא יָכוֹל, נִסְתַּלֵּק וְכוּ׳ ״וּבְבֹא״ וְגוֹ׳ ע״כ. הִנֵּה פְּשַׁט דְּרָשָׁה זוֹ הִיא שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא נִכְנַס מֹשֶׁה אֶלָּא אַחַר שֶׁנִּסְתַּלֵּק הֶעָנָן, וְאַף עַל פִּי כֵן רִבָּה הַכָּתוּב לְכָל הַדִּבְּרוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ לוֹ בְּאֹהֶל מוֹעֵד שֶׁקָּדְמָה לָהֶם הַקְּרִיאָה. וְאִם תֹּאמַר שֶׁלֹּא דָּרַשׁ תַּנָּא כֵּן אֶלָּא אַחַר שֶׁנֶּאֱמַר קְרִיאָה בְּסִינַי, אֲבָל זוּלַת זֶה הָיָה מְחַזֵּר אַחַר דְּרָשַׁת רַבִּי תַּנְחוּמָא (ריש פרשה זו) שֶׁדָּרַשׁ שֶׁהַקְּרִיאָה הָיְתָה לְצַד שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא לָבֹא. הֲרֵי לְךָ דְּרָשַׁת רַבִּי תַּנְחוּמָא זַ״ל: הָיָה יָרֵא מֹשֶׁה לִכָּנֵס דִּכְתִיב ״וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה״, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֵינוֹ דִּין וְדֶרֶךְ כָּבוֹד שֶׁמֹּשֶׁה שֶׁנִּצְטַעֵר בַּמִּשְׁכָּן יִהְיֶה עוֹמֵד בַּחוּץ וַאֲנִי בִּפְנִים, אֶלָּא הֲרֵינִי קוֹרֵא אוֹתוֹ שֶׁיִּכָּנֵס, לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיִּקְרָא״. לִסְבָרָא זוֹ לֹא הָיָה הַדִּבּוּר אֶלָּא בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה, אֲבָל מִשָּׁם וְאֵילָךְ הָרְשׁוּת נְתוּנָה לוֹ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ לִכָּנֵס וְאֵין פַּחַד, וְאַף עַל פִּי כֵן אָמַר הַכָּתוּב שֶׁהָיָה מַקְדִּים קְרִיאָה לַדִּבּוּר. וּמֵעַתָּה לָמָּה לֹא לָמְדִינָן כָּל הַדִּבְּרוֹת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר סִינַי וּסְנֶה, מֵאֹהֶל מוֹעֵד?

וְהַנָּכוֹן לוֹמַר הוּא, כִּי אִם לֹא אָמַר הַכָּתוּב קְדִימַת קְרִיאָה לְדִבּוּר בְּסִינַי וּסְנֶה, הֲגַם שֶׁהָיָה אוֹמֵר בְּאֹהֶל מוֹעֵד, הָיִינוּ אוֹמְרִים כִּי מֵאֹהֶל מוֹעֵד מִיעֵט סִינַי וּסְנֶה שֶׁלֹּא קָדְמָה הַקְּרִיאָה בּוֹ, שֶׁהַסְּבָרָא נוֹתֶנֶת לִלְמֹד מֵאֹהֶל מוֹעֵד כְּשֵׁם שֶׁקָּדְמָה בּוֹ קְרִיאָה לַדִּבּוּר כְּמוֹ כֵן בַּסְּנֶה וְסִינַי, תַּלְמוּד לוֹמַר ״מֵאֹהֶל מוֹעֵד״. וְיֵשׁ טַעַם לַמִּעוּט, כִּי אוּלַי לְצַד שֶׁקָּבַע ה׳ שְׁכִינָתוֹ עִם יִשְׂרָאֵל הוֹסִיף מַעֲלָה זוֹ בִּתְחִלַּת שְׁכִינָתוֹ שֶׁקָּרָא לוֹ קֹדֶם הַדִּבּוּר, וְרִבּוּי ״לֵאמֹר״ הָיִינוּ דּוֹרְשִׁים דְּרָשׁ אַחֶרֶת. וְתֵדַע שֶׁאֵין לְךָ פָּרָשָׁה שֶׁאֵין בָּהּ יִתּוּר ״לֵאמֹר״ וְאָנוּ דּוֹרְשִׁים בְּאֹפֶן אַחֵר, וְתִהְיֶה זֹאת כְּאַחַת מֵהֵנָּה. וְאַחַר שֶׁאָמַר הַכָּתוּב קְרִיאָה בַּסְּנֶה וְסִינַי נִתְחַיַּבְנוּ לוֹמַר כִּי מֵאֹהֶל מוֹעֵד בָּא לְרַבּוֹת שְׁאָר דִּבּוּרִים, וְאַחַר שֶׁמָּצִינוּ שֶׁרִבָּה הַכָּתוּב הַדִּבּוּרִים דָּרְשִׁינַן גַּם כֵּן ״לֵאמֹר״ לְמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ, שֶׁהֵם הָאֲמִירוֹת שֶׁשָּׁקוּל אֲנִי בָּהֶם אִם יִהְיוּ בִּכְלַל הַדִּבְּרוֹת, כִּי יוֹתֵר יֵשׁ לָנוּ לִדְרֹשׁ יִתּוּר הַתֵּבָה לְמַה שֶׁאָנוּ צְרִיכִין לָהּ בִּמְקוֹמָהּ מִלְּבַקֵּשׁ דְּרָשׁוֹת. וְאַחַר שֶׁהוֹדִיעָנוּ הַכָּתוּב כָּל הַדִּבְּרוֹת וְהָאֲמִירוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד שֶׁקָּדְמָה לָהֶם הַקְּרִיאָה, הוּא הַדִּין לְכָל הַדִּבְּרוֹת וְהָאֲמִירוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ בַּתּוֹרָה. וְהַטַּעַם, כִּי בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת מָצִינוּ שֶׁהִקְדִּים הַכָּתוּב קְרִיאָה לָאֲמִירָה: סִינַי וּסְנֶה וְאֹהֶל מוֹעֵד, וְאֵין אֲנִי יוֹדֵעַ אִם לֹא הָיָה דָּבָר זֶה אֶלָּא בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה אוֹ בְּכָל פַּעַם וּפַעַם. כְּשֶׁבֵּאֵר הַכָּתוּב בְּאֶחָד מֵהֶם שֶׁהוּא בְּאֹהֶל מוֹעֵד שֶׁהָיָה בּוֹ בְּכָל דִּבּוּר וַאֲמִירָה, הֲרֵי נִתְגַּלָּה הַסָּתוּם שֶׁהוּא הַדִּין בְּכָל הַדִּבּוּרִים שֶׁהָיוּ בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת. אוֹ נֹאמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, שֶׁאַחַר שֶׁבֵּאֵר הַכָּתוּב דִּבּוּרִים וַאֲמִירוֹת שֶׁהָיוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד, אָנוּ חוֹזְרִים וְלוֹמְדִים מִסִּינַי וּסְנֶה וְאֹהֶל מוֹעֵד לְכָל הַדִּבּוּרִים עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: מָה סִינַי וְכוּ׳ קָדְמָה קְרִיאָה אַף כָּל וְכוּ׳, מָה לְסִינַי וּסְנֶה שֶׁהָיָה תְּחִלַּת דִּבּוּר בַּמָּקוֹם הַהוּא, תֹּאמַר בִּשְׁאָר דִּבּוּרִים שֶׁלֹּא הָיוּ תְּחִלַּת דִּבּוּר בַּמָּקוֹם הַהוּא? אֹהֶל מוֹעֵד יוֹכִיחַ שֶׁקָּדְמָה הַקְּרִיאָה לְכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁהָיָה שָׁם. וְלִכְשֶׁנֹּאמַר מָה לְאֹהֶל מוֹעֵד שֶׁכֵּן הָיָה מָקוֹם שֶׁשָּׁכַן בּוֹ ה׳ בִּקְבִיעוּת וְנַעֲשָׂה אֱלֹהִים שָׁכֵן בְּתוֹכֵנוּ, סִינַי וּסְנֶה יוֹכִיחוּ וְכוּ׳ שֶׁקָּדְמָה הַקְּרִיאָה בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה וְכוּ׳ וְחָזַר הַדִּין וְכוּ׳, הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶם שֶׁהָיָה דִּבּוּר מִפִּי קָדוֹשׁ לְמֹשֶׁה, אַף אֲנִי אָבִיא כָּל דִּבּוּר מִפִּי קָדוֹשׁ לְמֹשֶׁה שֶׁקָּדְמָה בּוֹ הַקְּרִיאָה בְּכָל מָקוֹם שֶׁדִּבֵּר עִמּוֹ.

וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה לֹא הִזְכִּיר שֵׁם הַקּוֹרֵא, וַהֲגַם שֶׁהִזְכִּירוֹ אַחַר כָּךְ, מִן הָרָאוּי לְהַזְכִּירוֹ בִּתְחִלָּה וּמִמֵּילָא מוּבָן כִּי הוּא הַמְּדַבֵּר כְּשֶׁיֹּאמַר ״וַיִּקְרָא ה׳ וְגוֹ׳ וַיְדַבֵּר״.

וְאוּלַי שֶׁיְּכַוֵּן הַכָּתוּב לְהוֹדִיעַ תַּעֲצוּמוֹתָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל וְלֹא יִשְׁמָעֶנּוּ זוּלַת אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ, וְהוּא אָמְרוֹ וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה שֶׁהֲגַם שֶׁקָּרָא לֹא נִשְׁמַע הַדִּבּוּר אֶלָּא אֶל מֹשֶׁה וְלֹא לְמִי שֶׁלְּפָנָיו. וּלְפִי זֶה אִם הָיָה אוֹמֵר הַכָּתוּב ״וַיִּקְרָא ה׳ אֶל מֹשֶׁה״ תָּבִין שֶׁה׳ קָרָא בְּקוֹל גָּדוֹל, אֲבָל הַגָּעַת הַקּוֹל לְמֹשֶׁה הָיָה בְּקוֹל נָמוּךְ שֶׁיְּשַׁעֵר מֹשֶׁה בְּדַעְתּוֹ שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁאוֹתָם שֶׁרְחוֹקִים קְצָת וְאֵינָם בְּסָמוּךְ לוֹ לֹא יִשְׁמְעוּ, וְאֵין כָּאן חִדּוּשׁ פֶּלֶא ה׳. לָזֶה אָמַר וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה, פֵּרוּשׁ כִּי גַּם לְגַבֵּי מֹשֶׁה הָיְתָה קְרִיאָה בְּקוֹל גָּדוֹל שֶׁשָּׁמַע קוֹל גָּדוֹל, וְהֵן הֵן נוֹרְאוֹתָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁלֹּא שָׁמַע זוּלָתוֹ.

עוֹד נִרְאֶה טַעַם שֶׁלֹּא הִזְכִּיר שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ בַּקְּרִיאָה, שֶׁיּוֹתֵר בָּחַר לְמַעֲלַת הַשֵּׁם לְהַזְכִּירוֹ בְּדִבּוּר שֶׁל מִצְוָה מֵעַל הַקְּרִיאָה שֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא הַזְמָנָה בְּעָלְמָא אוֹ דֶּרֶךְ כָּבוֹד לְפִי הַמִּדְרָשׁ. עוֹד יֵשׁ לָתֵת טַעַם כְּפִי הַמִּדְרָשׁ (ויקרא רבה א:ח) שֶׁאָמְרוּ שֶׁהָיוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו וְהַזְּקֵנִים אוֹמְרִים: ״אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אֵיזֶה מֵהֶם חָבִיב לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אֶלָּא לְמִי שֶׁיִּקְרָא ה׳״ וְכוּ׳ - ״וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה״ וְגוֹ׳. הִנֵּה לְפִי זֶה אֵין מָקוֹם לְהַזְכִּיר שְׁמוֹ בַּקְּרִיאָה, כִּי מַאֲמַר ״וַיִּקְרָא״ הוּא עִנְיַן הַהַבְחָנָה שֶׁהָיוּ מְצַפִּים לָהּ גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל לְמִי יִקְרָא ה׳, לָזֶה אֵין לוֹמַר אֶלָּא ״וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה״, וְהָבֵן.

וּלְדֶרֶךְ זֶה יִתְיַשֵּׁב מָה שֶׁיֵּשׁ לְדַקְדֵּק עוֹד, לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר אֶל מֹשֶׁה וְלֹא הִסְפִּיק בְּאָמְרוֹ אֵלָיו שֶׁחוֹזֵר אֶל מֹשֶׁה שֶׁהֻזְכַּר בְּסָמוּךְ (שמות מ:לה), וְדוֹמֶה לָזֶה תִּמְצָא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב תְּחִלַּת פָּרָשַׁת וַיֵּרָא ״אֵלָיו״ וְלֹא הִזְכִּיר לְמִי נִגְלָה, וְסָמַךְ עַל זִכְרוֹן אַבְרָהָם שֶׁבַּפָּרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת, כְּמוֹ כֵן הָיָה לוֹ לוֹמַר כָּאן, וּבְמַה שֶׁכָּתַבְנוּ לֹא קָשֶׁה.

וַיְדַבֵּר ה׳ אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד. טַעַם שֶׁהֻצְרַךְ לוֹמַר ״אֵלָיו״, שֶׁלֹּא תֹּאמַר שֶׁלֹּא מָנַע ה׳ קוֹלוֹ מִשְּׁמוֹעַ לְזוּלַת מֹשֶׁה אֶלָּא בְּעֵרֶךְ יִשְׂרָאֵל, אֲבָל כְּשֶׁיְּדַבֵּר בְּאֹהֶל מוֹעֵד לֹא יִמְנַע שְׁמִיעַת הַדִּבּוּר מֵהַמִּזְדַּמְּנִים שָׁם שֶׁהֵם מְשָׁרְתָיו כֹּהֲנֵי ה׳, לָזֶה אָמַר ״אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד״ שֶׁאֲפִלּוּ בְּגֶשֶׁת מֹשֶׁה לְאֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא יִהְיוּ שָׁם אֶלָּא כֹּהֲנֵי ה׳ לֹא הָיָה נִשְׁמָע הַדִּבּוּר אֶלָּא לְמֹשֶׁה.

מֵאֹהֶל מוֹעֵד וְגוֹ׳. קָשֶׁה, כִּי מִן הָרָאוּי לְהַקְדִּים הוֹדָעַת הַמָּקוֹם שֶׁמִּמֶּנּוּ הַדִּבּוּר וְאַחַר כָּךְ יַזְכִּיר לְמִי יְדַבֵּר, וְכָאן אִחֵר שֶׁאָמַר ״אֶל מֹשֶׁה״ אַחַר כָּךְ אָמַר ״מֵאֹהֶל מוֹעֵד״. וְהִנֵּה לְפִי מָה שֶׁדָּרְשׁוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה, כִּי אָמְרוֹ ״מֵאֹהֶל מוֹעֵד״ לְהוֹדִיעַ עַל כָּל הַדִּבְּרוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ אַחַר כָּךְ מֵאֹהֶל מוֹעֵד שֶׁקָּדְמָה לָהֶם הַקְּרִיאָה, יֵשׁ טַעַם בְּאִחוּר זִכָּרוֹן זֶה לוֹמַר כִּי לְמֵרָחוֹק מַגֶּדֶת, וְהָבֵן:

וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים דָּרְשׁוּ עוֹד, ״מֵאֹהֶל מוֹעֵד״ מְלַמֵּד שֶׁהָיָה הַקּוֹל נִפְסָק וְלֹא הָיָה יוֹצֵא מֵאֹהֶל מוֹעֵד, עַד כָּאן. וְקָשֶׁה, וַהֲלֹא כְּבָר דָּרְשׁוּ מִמֶּנָּה עִנְיַן הַקְּרִיאָה. עוֹד קָשֶׁה, אִם הָיָה נִפְסָק הַקּוֹל וְלֹא יָצָא חוּץ, לָמָּה הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְמַעֵט יִשְׂרָאֵל מִשְּׁמִיעַת הַדִּבּוּר. וְרָאִיתִי לְהָרַב רַבִּי אֵלִיָּהוּ מִזְרָחִי שֶׁכָּתַב שֶׁכֹּחַ דְּרָשָׁתוֹ הִיא מִמָּה שֶׁלֹּא אָמַר ״וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה מֵאֹהֶל מוֹעֵד״, וְאָמַר ״אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד״ דָּרְשׁוּ שֶׁיִּרְצֶה לוֹמַר שֶׁמֵּאֹהֶל מוֹעֵד הָיָה אֵלָיו בְּאֵין הֶפְסֵק, הָא לָמַדְתָּ שֶׁלֹּא יָצָא. וְקוּשְׁיָא שְׁנִיָּה תֵּרֵץ הָרַאֲבַ״ד שֶׁמַּה שֶׁהֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְמַעֲטָם הוּא מִן הַדִּבְּרוֹת שֶׁהָיוּ קֹדֶם הֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן.

וְאֵין דַּעְתִּי מִתְיַשֶּׁבֶת בִּשְׁנֵי הַתֵּרוּצִים. מִמָּה שֶׁכָּתַב רַבִּי אֵלִיָּהוּ מִזְרָחִי שֶׁדּוֹרֵשׁ מֵאִחוּר זִכְרוֹן מֵאֹהֶל מוֹעֵד, הֲלֹא אֵין הַשִּׁנּוּי עוֹשֶׂה רֹשֶׁם לַאֲשֶׁר יְכַוֵּן אֵלָיו, כִּי הֲגַם שֶׁנִּשְׁמַע שֶׁמֵּאֹהֶל מוֹעֵד יָצָא לְאֹזֶן מֹשֶׁה אַף עַל פִּי כֵן לֹא יִתְחַיֵּב מִזֶּה לוֹמַר שֶׁלֹּא יָצָא הַקּוֹל, שֶׁאוּלַי שֶׁמֹּשֶׁה הָיָה עוֹמֵד סָמוּךְ לְאֹהֶל מוֹעֵד וּלְעוֹלָם יָצָא חוּץ. וְעוֹד לִדְבָרָיו הָיָה לוֹ לְהַקְדִּים תְּחִלַּת הַקּוֹל וְאַחַר כָּךְ תַּכְלִיתוֹ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ ״מֵאֹהֶל מוֹעֵד אֵלָיו״, וּמִמַּה שֶׁהִקְדִּים ״אֵלָיו״ הֲרֵי זֶה שׁוֹלֵל שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן בִּסְמִיכוּת זֶה לוֹמַר כֵּן, כִּי אֵיךְ יַקְדִּים שִׁעוּר סוֹף הַדִּבּוּר קֹדֶם רֵאשִׁיתוֹ. וְיוֹתֵר נִרְאֶה לוֹמַר שֶׁדּוֹרֵשׁ מֵאָמְרוֹ ״מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר״ וְלֹא אָמַר ״וַיְדַבֵּר ה׳ מֵאֹהֶל מוֹעֵד אֵלָיו לֵאמֹר״, שֶׁיֵּשׁ לְהַקְדִּים מְקוֹם הַמְּדַבֵּר וְזִכְרוֹן הַנִּדְבָּר אֵלָיו, וְיֶשְׁנָם לְכָל הַדְּרָשׁוֹת שֶׁקָּדְמוּ, יֶשְׁנָהּ לְיִתּוּר מֵאֹהֶל מוֹעֵד לִדְרֹשׁ שְׁאָר דִּבְּרוֹת שֶׁקָּדְמָה הַקְּרִיאָה, גַּם יֶשְׁנָהּ מֻפְלֶגֶת מִמָּה שֶׁלֹּא אָמַר ״וַיִּקְרָא מֵאֹהֶל מוֹעֵד״, גַּם יֶשְׁנָהּ לִדְרָשַׁת ״לֵאמֹר״ לְרַבּוֹת שְׁאָר אֲמִירוֹת וְצִוּוּיִים שֶׁקָּדְמָה בָּהֶם הַקְּרִיאָה, שְׁמַע מִנָּה שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ ״מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר״ פֵּרוּשׁ מִמֶּנּוּ הוּא תְּחִלַּת דִּבּוּר הָרָמוּז בְּאָמְרוֹ ״וַיְדַבֵּר״ וּבוֹ כָּלְתָה הָאֲמִירָה בְּאָמְרוֹ ״לֵאמֹר״, הָא לָמַדְתָּ שֶׁלֹּא יָצְתָה חוּץ. אוֹ נֹאמַר שֶׁהַאי תַּנָּא אֵינוֹ דּוֹרֵשׁ יִתּוּר אֹהֶל מוֹעֵד לְרַבּוֹת שְׁאָר הַדִּבְּרוֹת וְדוֹרֵשׁ בֵּין שְׁאָר הַדִּבְּרוֹת בֵּין הָאֲמִירוֹת כֻּלָּן מִיִּתּוּר תֵּבַת ״לֵאמֹר״, וְכֵיוָן שֶׁהִיא מְיֻתֶּרֶת אִם אֵינוֹ עִנְיָן לַמְדַבֵּר תְּנֵהוּ עִנְיָן לַשּׁוֹמֵעַ שֶׁלֹּא יִשְׁמַע אֶלָּא מֵהָעוֹמְדִים בְּאֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא מֵהָעוֹמְדִים חוּץ. וְאוּלַי שֶׁאָמַר ״מֵאֹהֶל״ לוֹמַר לְמַעֵט אוֹתָם שֶׁבְּאֹהֶל מוֹעֵד שֶׁהֵם אַהֲרֹן וּבָנָיו, וַהֲגַם שֶׁמִּעֲטוּ מִתֵּבַת ״אֵלָיו״, עֲדַיִן יֵשׁ לִטְעוֹת שֶׁאָמְרוֹ ״אֵלָיו״ לְמַעֵט הַזְּקֵנִים, אֲבָל אַהֲרֹן וּבָנָיו יֵשׁ מָקוֹם לוֹמַר שֶׁלֹּא נִמְעֲטוּ, לָזֶה אָמַר ״מֵאֹהֶל מוֹעֵד״.

וּמָה שֶׁתֵּירֵץ הָרַאֲבַּ״ד לְקוּשְׁיָא שְׁנִיָּה, שֶׁהַמִּעוּט בָּא לַדִּבְּרוֹת שֶׁקָּדְמוּ, דְּבָרִים תְּמוּהִים הֵם, שֶׁהֲרֵי הַמִּעוּט הוּא בִּקְרִיאָתוֹ מֵאֹהֶל מוֹעֵד, וְגַם לִסְבָרַת הַךְ תַּנָּא דִּמְמַעֲטִים מִפָּסוּק (שמות כה:כב) ״וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ״ וְגוֹ׳ (במדבר ז:פט) ״וְקוֹל אֵלָיו״, הַכֹּל בְּאֹהֶל מוֹעֵד הָיָה. וְיוֹתֵר נָכוֹן לוֹמַר שֶׁלֹּא דָּרְשׁוּ שֶׁהָיָה הַקּוֹל נִפְסַק בְּאֹהֶל מוֹעֵד, אֶלָּא בְּמַה שֶׁדִּבֵּר אֵלָיו בְּאֹהֶל מוֹעֵד, שֶׁכֵּן כָּתוּב ״וַיְדַבֵּר אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד״, אֲבָל בַּקְּרִיאָה מוֹדֶה שֶׁיָּצָא הַקּוֹל חוּץ לִקְרוֹת לְמֹשֶׁה שֶׁהָיָה עוֹמֵד בַּחוּץ.

וּמָה שֶׁכָּתַב הָרַב רַבִּי אֵלִיָּהוּ מִזְרָחִי שֶׁתַּנָּא זֶה סוֹבֵר שֶׁהָיָה מֹשֶׁה בִּפְנִים וְהָיָה בִּזְמַן שֶׁנִּסְתַּלֵּק הֶעָנָן, וּכְאִידָךְ דְּרָשָׁה דְּרָמֵי כְּתִיב ״וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה״ וְגוֹ׳ (שמות מ:לה) וּכְתִיב ״וּבְבֹא מֹשֶׁה״ (במדבר ז:פט), בָּא הַכָּתוּב הַשְּׁלִישִׁי וְהִכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם ״כִּי שָׁכַן הֶעָנָן״ וְגוֹ׳, מֵעַתָּה כָּל זְמַן שֶׁהָיָה עָנָן וְכוּ׳, עַד כָּאן. וַאֲנִי אוֹמֵר כִּי בַּעַל דְּרָשָׁה זוֹ לֹא יַכְחִישׁ שֶׁזְּמַן שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה״ הָיָה בִּזְמַן שֶׁשָּׁכַן הֶעָנָן, וּרְמִיַּת הַכְּתוּבִים הִיא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: כְּתִיב ״וּבְבֹא מֹשֶׁה״ מַשְׁמַע שֶׁהָרְשׁוּת בְּיָדוֹ בְּכָל עֵת, וּכְתִיב ״וְלֹא יָכֹל״ וְגוֹ׳ פֵּרוּשׁ כִּי אִם עַל יְדֵי קְרִיאָה, וְכֵן תִּמְצָא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בְּסוֹף מִשְׁפָּטִים ״וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן״ (שמות כד:יח), וּכְמוֹ כֵן בְּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ. וְהַדְּבָרִים פְּשׁוּטִים אֶצְלִי כִּי אֵין מִי שֶׁיִּסְבּוֹר לוֹמַר שֶׁנִּתְעַכֵּב מֹשֶׁה חוּץ לְאֹהֶל מוֹעֵד עַד אַחַר שֶׁנִּסְתַּלֵּק הֶעָנָן וְקָרָא לוֹ. וְתִמְצָא דְּקָתָנֵי רֵישָׁא שֶׁל אוֹתָהּ בָּרַיְתָא וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: אוֹצִיא אֶת כֻּלָּן וְלֹא אוֹצִיא מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁאֵין מֹשֶׁה יָכוֹל לִכָּנֵס לְתוֹכָן עַד שֶׁיִּקְרָא לוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר ״קוֹל לוֹ וְגוֹ׳ מֵאֹהֶל מוֹעֵד״, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה הַקּוֹל נִפְסַק וְכוּ׳, עַד כָּאן. הֲרֵי שֶׁהַתַּנָּא עַצְמוֹ סוֹבֵר שֶׁלֹּא הָיָה נִכְנָס אֶלָּא אַחַר קְרִיאָה, הָא לָמַדְתָּ חוּץ לְאֹהֶל מוֹעֵד הָיָה. וְאִם תֹּאמַר אִם כֵּן מִנַּיִן לַתַּנָּא לִדְרֹשׁ שֶׁקָּדְמָה הַקְּרִיאָה לַדִּבּוּר, הֲלֹא קְרִיאָה זוֹ לְצֹרֶךְ הָיְתָה כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס מִפְּנֵי שֶׁהָיָה יָרֵא? נִרְאֶה כִּי אִם לֹא הָיָה צֹרֶךְ בַּקְּרִיאָה לְהַקְדִּימָהּ לַדִּבּוּר כָּאָמוּר, הָיָה יָכוֹל ה׳ לְהָסִיר פַּחַד מִלִּבּוֹ וְיִכָּנֵס בְּלֹא קְרִיאָה, אֶלָּא מִטַּעַם שֶׁהִקְדִּים הַקְּרִיאָה לַדִּבּוּר הוּא שֶׁקָּרָא כַּנִּזְכָּר, וּמֹשֶׁה הָיָה יָרֵא לָבֹא לְאֹהֶל מוֹעֵד לְהַזְמִין עַצְמוֹ שֶׁיִּהְיֶה מוּכָן כְּשֶׁיִּקָּרֵא, וְנִשְׁאַר עוֹמֵד בַּחוּץ עַד שֶׁקָּרָא לוֹ ה׳ כְּמִנְהָגוֹ וְאָז נִכְנַס, וְקוֹל הַקְּרִיאָה יָצָא לַחוּץ, וְקוֹל הַדִּבּוּר עָמַד בִּמְקוֹמוֹ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא הָיָה יוֹצֵא לְהִשָּׁמַע אֲפִלּוּ הֲבָרָתוֹ חוּץ לָאֹהֶל.

וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז יִרְמֹז שֶׁיֹּאמַר מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל שָׁם בְּאֹהֶל מוֹעֵד כָּל אֲשֶׁר יְצַוֵּהוּ ה׳, לָזֶה סָמַךְ מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר, פֵּרוּשׁ, מִשָּׁם יֹאמַר הוּא לְיִשְׂרָאֵל. וְיֵשׁ בָּזֶה טַעַם טוֹב, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה אֵימַת הַדִּבּוּר עַל שׁוֹמְעָיו לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַמְּצַוֶּה בָּרוּךְ הוּא, גַּם שֶׁיַּצְדִּיקוּ אוֹתוֹ בְּיוֹתֵר כְּשֶׁיֹּאמַר הַדְּבָרִים לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁלֹּא הוֹתִיר וְלֹא הוֹסִיף עַל דְּבָרָיו.

עוֹד יִרְמֹז עַל זֶה הַדֶּרֶךְ אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד, פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא הִשִּׂיג לִדְבַר ה׳ אֵלָיו אֶלָּא לְצַד שֶׁמָּחַל ה׳ עַל עֲוֹן הָעֵגֶל וְשָׁכַן בְּאֹהֶל מוֹעֵד לְאוֹת וּלְמוֹפֵת, אֲבָל אִם לֹא הָיְתָה הַמְּחִילָה לְיִשְׂרָאֵל הָרְמוּזָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד לֹא הָיָה ה׳ מְדַבֵּר אֵלָיו, וְאָמַר לוֹ שֶׁיֹּאמַר דָּבָר זֶה לְיִשְׂרָאֵל, וְהוּא אָמְרוֹ לֵאמֹר. וְתִמְצָא שֶׁאָמְרוּ שָׁם בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים ״לֵאמֹר״ - אֱמוֹר לָהֶם דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁים, בִּשְׁבִילְכֶם מְדַבֵּר עִמִּי וְכוּ׳, עַד כָּאן, וְהוּא מְכֻוָּן לְפֵרוּשֵׁנוּ, אֶלָּא שֶׁדְּרָשָׁתָם כֻּלָּהּ מִתֵּבַת ״לֵאמֹר״ וְלֹא מִדִּקְדּוּק הַכָּתוּב שֶׁאָמַרְנוּ. וְאוּלַי שֶׁגַּם רַזַ״ל זוֹ הִיא כַּוָּנָתָם. עוֹד אָמְרוּ רַזַ״ל (תורת כהנים כאן): יָכוֹל הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר ״לֵאמֹר״ - בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ וְלֹא בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ, עַד כָּאן. כַּוָּנַת דְּבָרָיו כִּי תֵּבַת ״לֵאמֹר״ מִעוּט הוּא, לְמַעֵט שֶׁלֹּא הָיָה דִּבּוּרוֹ לְמֹשֶׁה זוּלַת בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, פֵּרוּשׁ לְדַבֵּר לָהֶם. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁלֹּא דִּבֵּר ה׳ עִם מֹשֶׁה אֶלָּא דִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁמָּסַר לְיִשְׂרָאֵל, וְהוּא מַאֲמַר הַתַּנָּא (אבות א:א): מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל מַה שֶׁקִּבֵּל מָסַר, וּמִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁלֹּא הוֹדִיעוֹ ה׳ סוֹד שֶׁלֹּא לִמְּדוֹ אֶת יִשְׂרָאֵל, וְהֻשְׁווּ יִשְׂרָאֵל לְמֹשֶׁה בַּיְּדִיעָה אֶלָּא שֶׁהוּא לָמַד מִפִּי הַגְּבוּרָה וְיִשְׂרָאֵל מִפִּי אִישׁ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל