וּלְהוֹרֹ֖ת אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֵ֚ת כׇּל־הַ֣חֻקִּ֔ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהֹוָ֛ה אֲלֵיהֶ֖ם בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃ {פ}

תכלית נוספת היא להורות את בני ישראל את כל החוקים אשר דיבר ה׳ ביד משה. רש״י מבאר שמכאן שאסור לשיכור להורות הלכה, אך למד מן הלשון שאין חכם המורה בשכרותו חייב מיתה, בשונה מכהן העובד בשכרותו שחייב מיתה, שכן נאמר ״אתה ובניך אתך ולא תמותו״ דווקא על העבודה. אבן עזרא מבאר ש״ולהורות״ מוסב על שאר המצוות. הפסוק מוסיף על תכלית איסור השכרות: לא רק העבודה אלא גם ההוראה דורשת צלילות דעת, שכן הכהן מלמד את ישראל את חוקי התורה, ואי אפשר להורות הלכה נכונה מתוך שכרות, אף שעונש המוות מיוחד לעבודה בלבד ולא להוראה.