אל משה ואל אהרן. לְמֹשֶׁה אָמַר שֶׁיֹּאמַר לְאַהֲרֹן:
לאמר אלהם. אָמַר שֶׁיֹּאמַר לְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר; אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לֵאמֹר לְיִשְֹרָאֵל? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְֹרָאֵל הֲרֵי דִּבּוּר אָמוּר לְיִשְֹרָאֵל, הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם לֵאמֹר אֲלֵהֶם? לַבָּנִים - לְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר (ספרא):
וּמַלִיל יְיָ עִם מֹשֶׁה וְעִם אַהֲרֹן לְמֵימַר לְהוֹן
וידבר ה׳ אל משה ואל אהרן. בעבור שהוא הכהן המורה המבדיל בין הטמא ובין הטהור:
אל משה ואל אהרן וגו' דברו אל בני ישראל המצות בפרשיות האלה (יא א-מז) נוהגות בישראל ובכהנים אבל ענינם מרובה בכהנים כי הם צריכים להשתמר תמיד מנגיעת הטומאה בעבור שיצטרכו לבא במקדש ולאכול הקדשים ועוד כי אם שגגו ישראל בהם חייבין להביא עליהם קרבן שיקריבוהו הכהנים ועוד שצוה אותם ולהבדיל בין הקודש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור (ויקרא י׳:י׳) והנה הם צריכים להורות לישראל הטמא והטהור שיזהרו בהם על כן היה הדבור הזה אל משה ואל אהרן שניהם או למשה שיאמר לאהרן וצוה לשניהם דברו אל בני ישראל ולכך נאמרו בספר תורת כהנים ויזהיר בפרשה באכילה ובטומאה שלא יטמאו המשכן וקדשיו:
לאמר אליהם - למשה ולאהרן.
למשה ולאהרן - ומזה יש להוכיח על כל לאמר הכתוב, בוידבר ה' אל משה - כי פירושו לאמר למשה, ולפי שלמעלה נתייחד הדבור לאהרן לבדו, נאמר כאן לאמר אליהם לשניהם.
וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר אֲלֵיהֶם. מִלַּת ״אֲלֵיהֶם״ צָרִיךְ בֵּאוּר, כִּי מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁחוֹזֵר לְאֶלְעָזָר וְאִיתָמָר שֶׁיִּהְיוּ גַּם הֵמָּה שְׁלוּחִים בְּמִצְוָה זוֹ לְפִי שֶׁכֻּלָּם הֻשְׁווּ בִּדְמִימָה, אֵינוֹ מְחֻוָּר, כִּי לֹא נִזְכְּרוּ אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר קֹדֶם זֶה. גַּם הַפָּסוּק אוֹמֵר: ״וַיִּדֹּם אַהֲרֹן״ אֲבָל לֹא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר. וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר שֶׁנִּרְמַז בְּמִלַּת ״אֲלֵיהֶם״ עִנְיָן יָקָר מְאֹד, וּבָא לְמַעֵט כָּל הָאֻמּוֹת. וְהוּא כְּדֶרֶךְ שֶׁכָּתְבוּ רַבִּים מִן הַמְפָרְשִׁים עִנְיַן אִסּוּרֵי הַמַּאֲכָלוֹת, שֶׁיֵּשׁ שֶׁחָשְׁבוּ שֶׁהֵמָּה בְּרִיאוּת הַגּוּפוֹת וּרְפוּאָתוֹ, כִּי הַמַּאֲכָלִים הָהֵם מוֹלִידֵי לֵחוֹת רָעוֹת, וּלְדֵעָה זוֹ נָטָה הָרַמְבַּ״ן. וְאֵינוֹ כֵן, שֶׁהֲרֵי כָּל הָאֻמּוֹת אוֹכְלֵי בְּשַׂר הַשֶּׁקֶץ וְהָעַכְבָּר וְכָל הַטְּמֵאִים, וְכֻלָּם חֲזָקִים אַף בְּרִיאִים אֵין כּוֹשֵׁל בָּהֶם, וְאוֹכְלֵיהֶם לֹא חָלֵי וְלֹא מַרְגִּישׁ.
אֶלָּא וַדַּאי שֶׁכָּל אֵלּוּ אֵין הַכַּוָּנָה בָּהֶם כִּי אִם אֶל רְפוּאוֹת הַנְּשָׁמָה. כִּי הֵם מְשַׁקְּצִים הַנֶּפֶשׁ הַטְּהוֹרָה וּמְגָרְשִׁים רוּחַ טָהֳרָה וּקְדֻשָּׁה מִן הָאָדָם, וּמוֹלִידִין אֲטִימַת הַשֵּׂכֶל וּתְכוּנַת הָאַכְזָרִיּוּת, כֵּן כָּתַב בַּעֲקֵדָה וּבְמַהֲרִי״א. וְהָרְאָיָה עַל זֶה, שֶׁפָּרָה שֶׁנּוֹלְדָה מֵחֲמוֹר אֲסוּרָה, כִּי הַיּוֹצֵא מִן הַטָּמֵא טָמֵא, שְׁמַע מִנָּהּ שֶׁהַמּוֹלִיד נוֹתֵן תְּכוּנָה רָעָה שֶׁבּוֹ בַּנּוֹלָד מִמֶּנּוּ. וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ נֶאֱמַר ״אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה״, וּמֵ״ם שֶׁל ״וּמִמַּפְרִיסֵי״ מְיֻתֶּרֶת, כִּי הָיָה לוֹ לוֹמַר מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמַפְרִיסֵי פַרְסָה, אֶלָּא שֶׁמִּלֵּי מִלֵּי קָתָנֵי, וְהָכֵי קָאָמַר: ״אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ״ אֲפִלּוּ אִם יֵשׁ לוֹ כָּל סִימָנֵי טָהֳרָה, וְהַיְינוּ אִם הוּא נוֹלָד וּבָא מִמַּעֲלֵה הַגֵּרָה לְבַד, כְּגוֹן פָּרָה מִגָּמָל, אוֹ מִמַּפְרִיסֵי פַרְסָה לְבַד, דְּהַיְינוּ פָּרָה מֵחֲזִיר, כָּךְ פֵּרְשׁוּ הַקַּדְמוֹנִים. וְכֵן נָתְנוּ טְעָמִים בְּכָל הַסִּימָנֵי טֻמְאָה, שֶׁכֻּלָּם מוֹרִים עַל קֹשִׁי הַבָּשָׂר וּמֶזֶג רַע שֶׁבּוֹ, הַמּוֹלִיד תְּכוּנוֹת רָעוֹת בְּגוּף הָאוֹכֵל, וְאֵין לְהַאֲרִיךְ בָּזֶה. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (איוב יד ד): ״מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא״, וְכִי אֶפְשָׁרִי שֶׁמִן דָּבָר טָמֵא יֵצֵא טָהוֹר, וְכִי לֹא אֶחָד הוּא הַמּוֹלִיד וְהַנּוֹלָד, כִּי הָעֻבָּר יֶרֶךְ אָבִיו הוּא.
וְזֶהוּ שֶׁמַּסִּיק בְּוַיִּקְרָא רַבָּה (יג ב): מָשָׁל לְרוֹפֵא שֶׁנִּכְנַס לְבַקֵּר שְׁנֵי חוֹלִים כוּ׳, כָּךְ הָאֻמּוֹת שֶׁאֵינָן לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא כְּיֶרֶק עֵשֶׂב הִתִּיר לָהֶם אֶת הַכֹּל, אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא צִוָּה לָהֶם ״זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ״. וְאוּלַי מִטַּעַם זֶה אָמַר ״זֹאת הַחַיָּה״ אַף עַל פִּי שֶׁמְּסַיֵּם בִּבְהֵמָה, מִכָּל מָקוֹם הִתְחִיל בְּחַיָּה לוֹמַר שֶׁכָּל הַרְחָקוֹת אֵלּוּ הֵם לְצֹרֶךְ הַנֶּפֶשׁ שֶׁנִּקְרֵאת חַיָּה. הִנֵּה מִדְרָשׁ זֶה מַסְכִּים מִכָּל צַד לִדְבָרֵינוּ, דְּאִם לֹא כֵן מַה רָאָה עַל כָּכָה לִתֵּן טַעַם עַל מִצְוָה זוֹ לָמָּה לֹא נִתְּנָה לָאֻמּוֹת יוֹתֵר מֵעַל כָּל מִצְוָה שֶׁבַּתּוֹרָה, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁרָצָה לְתָרֵץ יִתּוּר לָשׁוֹן שֶׁל ״אֲלֵיהֶם״, שֶׁבָּא לְמַעֵט הָאֻמּוֹת, וְלוֹמַר לְךָ שֶׁמִּסְתָּמָא אֵין שׁוּם גּוֹי רוֹצֶה לְקַיֵּם שׁוּם מִצְוָה אִם לֹא שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ תּוֹעֶלֶת גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהֲרֵי עַל כָּל פָּנִים אֵין לָהֶם חֵלֶק בָּעוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ז י): ״וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ״, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יִטְעוּ הָאֻמּוֹת לַחְשֹׁב שֶׁטַּעַם אִסּוּרֵי מַאֲכָלוֹת לְשֵׁם בְּרִיאוּת הַגּוּפוֹת וְיִרְצוּ גַּם הֵמָּה לְהִתְנַהֵג עַל פִּי הָרְפוּאָה, עַל כֵּן אָמַר לְשׁוֹן ״אֲלֵיהֶם״, לוֹמַר לְךָ, דַּוְקָא לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא יֵשׁ תּוֹעֶלֶת בְּמִצְוָה זוֹ, אֲבָל לָאֻמּוֹת אֵין תּוֹעֶלֶת בִּשְׁמִירַת מִצְוָה זוֹ כִּי בְּלָאו הָכֵי אֵינָן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.
אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן. אָמַר וְאֶל אַהֲרֹן, אוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת שְׁנֵיהֶם יַחַד שְׁלִיחוּת מִצְוָה זוֹ אֶל יִשְׂרָאֵל, וְכֵן גָּמַר אוֹמֶר דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכֵן אָמַר בְּפָרָשַׁת בֹּא (שמות יב:א) ״אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְגוֹ׳ דַּבְּרוּ״ וְגוֹ׳, כִּי לְעִנְיַן הַקְדָּמָה שֶׁיַּקְדִּים מֹשֶׁה לוֹמַר לְאַהֲרֹן קֹדֶם יִשְׂרָאֵל כְּבָר לָמַדְנוּ זֶה מִמָּקוֹם אַחֵר.
לֵאמֹר אֲלֵיהֶם. רַזַ״ל אָמְרוּ (תורת כהנים) ״אֲלֵיהֶם״ - פֵּרוּשׁ שֶׁיֹּאמַר לְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר, וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה כְּדֵי לְהַקְדִּימָם בַּלִּמּוּד קוֹדֶם, כִּדְתַנְיָא (עירובין נד.) בְּסֵדֶר הַלִּמּוּד. וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהַצְרִיכָם לְהוֹרוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל דֶּרֶךְ (מלאכי ב:ז) ״כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן״ וְגוֹ׳, וַאֲשֶׁר עַל כֵּן סָמַךְ לָזֶה ״דַּבְּרוּ״ וְגוֹ׳. עוֹד יִתְבָּאֵר אָמְרוֹ לֵאמֹר אֲלֵיהֶם לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים (שמות כ:א) כִּי טַעַם אָמְרוֹ ״לֵאמֹר״ כִּי הַדִּבּוּר הַיּוֹצֵא מִפִּי אֵל עֶלְיוֹן הָיָה נוֹצָר מִמֶּנּוּ מַלְאָךְ וְהוּא הָיָה מְדַבֵּר עִם מֹשֶׁה, וּפֵרוּשׁ ״לֵאמֹר״ הוּא הַדִּבּוּר יֹאמַר לְמֹשֶׁה, וּכְמוֹ כֵן אָמַר כָּאן ״לֵאמֹר אֲלֵיהֶם״ - פֵּרוּשׁ הַדִּבּוּר יֹאמַר לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן. וְאֵין פֵּרוּשׁ זֶה מַכְחִישׁ דִּבְרֵי רַזַ״ל שֶׁאָמְרוּ (תורת כהנים א) לֹא הָיָה הַדִּבּוּר אֶלָּא לְמֹשֶׁה וְלֹא לְאַהֲרֹן, כִּי גַּם לְדַרְכֵּנוּ לֹא הָיָה שׁוֹמֵעַ דִּבְרֵי ה׳ אֶלָּא מֹשֶׁה, אֶלָּא שֶׁהַמַּלְאָךְ הַמִּתְהַוֶּה מֵהַדִּבּוּר הָיָה מְדַבֵּר לְשׁוֹן רַבִּים, וּמֹשֶׁה הָיָה מַגִּיעַ הַדְּבָרִים לְאַהֲרֹן.
