וְאִם־לֹ֨א תִמְצָ֣א יָדָהּ֮ דֵּ֣י שֶׂה֒ וְלָקְחָ֣ה שְׁתֵּֽי־תֹרִ֗ים א֤וֹ שְׁנֵי֙ בְּנֵ֣י יוֹנָ֔ה אֶחָ֥ד לְעֹלָ֖ה וְאֶחָ֣ד לְחַטָּ֑את וְכִפֶּ֥ר עָלֶ֛יהָ הַכֹּהֵ֖ן וְטָהֵֽרָה׃ {פ}

אחד לעלה ואחד לחטאת. לֹא הִקְדִּימָהּ הַכָּתוּב אֶלָּא לְמִקְרָאָהּ, אֲבָל לְהַקְרָבָה חַטָּאת קוֹדֵם לָעוֹלָה, כָּךְ שָׁנִינוּ בִּזְבָחִים בְּפֶרֶק כָּל הַתָּדִיר (זבחים צ ע"א):

וְאִם לָא תַשְׁכַּח יְדַהּ כְּמִסַת אִמְרָא וְתִסַב תַּרְתֵּין שַׁפְנִינִין אוֹ תְרֵין בְּנֵי יוֹנָה חַד לַעֲלָתָא וְחַד לְחַטָאתָא וִיכַפֵּר עֲלַהּ כַּהֲנָא וְתִדְכֵּי

תמצא ידה. כטעם ואין ידו משגת:

וכפר עליה הכהן וטהרה. זה יורה אם לא יכפר עליה הכהן לא תטהר וזה תלוי בארץ:

וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה. כַּפָּרָה זוֹ הִיא עַל עָוֹן הַקָּדוּם שֶׁל חַוָּה שֶׁגָּרַם לָהּ צַעַר הַלֵּדָה, וּמִתּוֹךְ צַעֲרָהּ אוּלַי הִטִּיחָה דְבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה לֵאמֹר: אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי הָרָה עָמָל וִיסוּרִין. וּרְאָיָה מִמַּה שֶּׁכָּתוּב: ״וְטָהֲרָה מִמְּקוֹר דָּמֶיהָ״, מִן אוֹתוֹ מָקוֹר נִפְתָּח לְחַטָּאת וּלְנִדָּה, כִּי הוּא גָּרַם לָהּ כָּל זֶה, וְהַיְינוּ עֲוֹן חַוָּה כָּאָמוּר. גַּם לְשׁוֹן ״דָּמֶיהָ״ כּוֹלֵל הֶעָוֹן, מִלְּשׁוֹן ״דְּמֵיהֶם בָּם״ (ויקרא כ כז).

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכַּפָּרָה זוֹ עַל הַשְּׁבוּעָה, שֶׁנִּשְׁבְּעָה שֶׁלֹּא לְהִזְדַּקֵּק לְבַעְלָהּ מִשָּׁעָה שֶׁכּוֹרַעַת לֵילֵד (נדה לא:), לְפִיכָךְ הַיּוֹלֶדֶת זָכָר מִתְחָרֶטֶת מְהֵרָה מֵרֹב שִׂמְחָה, עַל כֵּן כַּפָּרָתָהּ מְמַהֶרֶת לָבוֹא, אֲבָל הַיּוֹלֶדֶת נְקֵבָה מִצְטַעֶרֶת וְאֵינָהּ מִתְחָרֶטֶת מְהֵרָה, עַל כֵּן כַּפָּרָתָהּ מִתְאַחֶרֶת. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַשְּׁבוּעָה חָלָה כְּלָל, דְּאִי לָאו הָכֵי אֵיךְ מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ אַחַר שִׁבְעָה לְזָכָר וְאַרְבָּעָה עָשָׂר לִנְקֵבָה בְּלֹא כַּפָּרָה, שֶׁהֲרֵי הֲבָאַת הַכַּפָּרָה אַחַר אַרְבָּעִים לְזָכָר וּשְׁמוֹנִים לִנְקֵבָה, כִּי בֶּאֱמֶת אֵין כָּאן שְׁבוּעָה, כִּי אֵין הַדָּבָר בְּיָדָהּ, שֶׁהֲרֵי הִיא מְשֻׁעְבֶּדֶת לְבַעְלָהּ, וְדוֹמֶה לְמִי שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לִפְרוֹעַ חוֹבוֹ. מִכָּל מָקוֹם צְרִיכָה כַּפָּרָה עַל שֶׁהוֹצִיאָה מִפִּיהָ הַשְּׁבוּעָה וְהִרְהֲרָה בְּלִבָּהּ לִקְרֹא תִּגָּר עַל ה׳ מִתּוֹךְ צַעֲרָהּ. עַל כֵּן קָרְבָּנָהּ חַטָּאת לְכַפֵּר עַל חֵטְא הַמַּעֲשֶׂה, כִּי עֲקִימַת שְׂפָתֶיהָ חָשׁוּב כְּמַעֲשֶׂה, וְעוֹלָה עַל הִרְהוּר הַלֵּב. וְיֵשׁ כִּדְמוּת רֶמֶז לָזֶה מִמַּה שֶּׁכָּתוּב: ״וְטָהֲרָה מִמְּקוֹר דָּמֶיהָ״, שֶׁאִם נִשְׁבְּעָה בְּכַעְסָהּ וַדַּאי רְתִיחַת הַדָּמִים הָיָה סִבָּה לָזֶה, כִּי הֵמָּה סִבָּה לְכָל כַּעַס, וְכָל כַּעַס מְקוֹרוֹ מִן הַדָּמִים וּרְתִיחָתָן, עַל כֵּן אָמַר: ״וְטָהֲרָה מִמְּקוֹר דָּמֶיהָ״.