וַיִּקְרָא י״ג · נ״ט

זֹ֠את תּוֹרַ֨ת נֶֽגַע־צָרַ֜עַת בֶּ֥גֶד הַצֶּ֣מֶר ׀ א֣וֹ הַפִּשְׁתִּ֗ים א֤וֹ הַשְּׁתִי֙ א֣וֹ הָעֵ֔רֶב א֖וֹ כׇּל־כְּלִי־ע֑וֹר לְטַהֲר֖וֹ א֥וֹ לְטַמְּאֽוֹ׃ {פ}

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

הפסוק חותם את דיני נגעי הבגדים: זו תורת נגע צרעת בבגד הצמר או הפשתים או השתי או הערב או כל כלי עור, לטהרו או לטמאו. חזקוני מבאר ש״לטהרו או לטמאו״ פירושו שהכהן שהתחיל לטהרו הוא שמטמאו, ואם מת - כהן אחר רואהו. אבן עזרא מעיר על מבנה הפסוק שיש בו ארבעה סמוכים, ומביא מקבילה לשונית ממקומות אחרים במקרא. הפסוק מסכם את כל פרטי צרעת הבגד וקובע שהכרעת הטומאה והטהרה תלויה כולה בכהן.
מבוסס על אבן עזרא, חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

דָא אוֹרַיְתָא דְמַכְתַּשׁ סְגִירוּ בִּלְבוּשׁ עֲמַר אוֹ כִתָּנָא אוֹ שִׁתְיָא אוֹ עַרְבָא אוֹ כָּל מָאן דִמְשָׁךְ לְדַכָּיוּתֵהּ אוֹ לְסַאֲבוּתֵהּ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר. ארבע סמוכים ויש במקרא חמש גבורי חיל מלאכת עבודת בית ה, וכלם סמוכים אל השם שהוא סומך לכל הנופלים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

לטהרו או לטמאו כהן שהוא מטהרו מטמאו, ואם מת רואהו כהן אחר. שלימא סדרא דפרשת תזריע

מקור: ספריא · נחלת הכלל