וְרָאָה֩ הַכֹּהֵ֨ן אֹת֜וֹ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִי֮ שֵׁנִית֒ וְהִנֵּה֙ כֵּהָ֣ה הַנֶּ֔גַע וְלֹא־פָשָׂ֥ה הַנֶּ֖גַע בָּע֑וֹר וְטִהֲר֤וֹ הַכֹּהֵן֙ מִסְפַּ֣חַת הִ֔וא וְכִבֶּ֥ס בְּגָדָ֖יו וְטָהֵֽר׃

כהה. הָכְהָה מִמַּרְאִיתוֹ, הָא אִם עָמַד בְּמַרְאִיתוֹ אוֹ פָשָׂה טָמֵא:

מספחת. שֵׁם נֶגַע טָהוֹר:

וכבס בגדיו וטהר. הוֹאִיל וְנִזְקַק לְהִסָּגֵר נִקְרָא טָמֵא וְצָרִיךְ טְבִילָה:

וְיֶחֱזֵי כַהֲנָא יָתֵהּ בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה תִּנְיָנוּת וְהָא עַמְיָא מַכְתָּשָׁא וְלָא אוֹסֵף מַכְתָּשָׁא בְּמַשְׁכָּא וִידַכִּנֵהּ כַּהֲנָא עֲדִיתָא הִיא וִיצַבַּע לְבוּשׁוֹהִי וְיִדְכֵּי

שנית. פעם שנית:

כהה הנגע. רבים החכמים אמרו כמו חשך ועדותם ותכהין עיניו מראות ואמרו כי כהות לבנות פירושו כמו לבנה אדמדמת שיהיו בו שניהם ולפי דעתי שמלת כהה הפך פשה ומגזרת ותכהין עיניו והקרוב אליו ולא כהה בם וטעם לא פשה הנגע במקום אחר והנה הם שני סימנים שכהה המקום הנגוע ולא פשה בשלם:

וטהרו. יאמר שהוא טהור כי מספחת היתה ואם פשתה אחר כן הנו טמא:

והנה כהה הנגע ולא פשה הנגע בעור וטהרו וא״‎ת אם בשלא פשה טהור כ״‎ש כשכהה טהור, אלא ולא פשה דהכא קאי מהסגר ראשון, והכי קאמר והנה בהסגר שני כהה הנגע שלא פשה בהסגר ראשון, בהא אמר רחמנא וטהרו. ואין לומר דלא פשה הנגע קאי אהסגר שני שהרי כאן פרש״‎י: הוכהה ממראיתו, הא אם עמד במראיתו או פשה טמא. אך חז״‎ק דהא אמרינן במגילה אמר קרא והצרוע אשר בו הנגע מי שצרעתו תלויה בגופו, ופרש״‎י שכל זמן שלא נתרפא ממנה טמא והיינו מוחלט. וגבי טהרה דיליה כתיב והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע יצא מוסגר שטהרתו תלויה בימי הסגר שאם לא ימצא בו בשביעי סימני טומאה שער לבן או פשיון יטהרנו אע״‎פ שניגעו בעיניו עומד. וי״‎מ והנה כהה הנגע סד״‎א הואיל ונשתנה ממראיתו נגע חדש הוא ויהא טמא ת״‎ל והנה כהה וגו'

וטהרו בדבור.

וכבס בגדיו וכ״‎ש גופו לפי שעמד בספק טומאה, וכל העומד בספק טומאה אינו נזהר עליה כ״‎כ.

וְהִנֵּה כֵּהָה. פֵּרוּשׁ רַשִׁ״י: הָא אִם עָמַד בְּמַרְאִיתוֹ, אוֹ פָּשָׂה - טָמֵא. וְרַמְבָּ״ם בְּפֶרֶק א׳ מֵהִלְכוֹת טֻמְאַת צָרַעַת כָּתַב: זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה ״וְהִנֵּה כֵּהָה הַנֶּגַע״ וְגוֹ׳, שֶׁאִם כֵּהָה מֵאַרְבָּעָה מַרְאוֹת נְגָעִים - טָהוֹר, וְכֵן אִם לֹא כֵּהָה וְלֹא פָּשָׂה וְלֹא נוֹלַד בּוֹ שֵׂעָר לָבָן וְכוּ׳ - טָהוֹר, עַד כָּאן.

הִנֵּה לְדִבְרֵי רַשִׁ״י הַכִּיהוּי הוּא מֵהַקּוֹדֵם, וְלֹא מִמַּרְאֵה הַצָּרַעַת, שֶׁאָז תִּתְחַיֵּב לוֹמַר שֶׁאֵין כָּאן מַרְאֵה צָרַעַת, וְאֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר אֶלָּא בְּמִי שֶׁהָיְתָה בּוֹ מִין צָרַעַת מִשְּׁלֹשָׁה מַרְאוֹת, כְּמוֹ שֶׁתֹּאמַר בַּהֶרֶת וְנַעֲשֵׂית שְׁנִיָּה לָהּ אוֹ שְׂאֵת וְנַעֲשֵׂית שְׁנִיָּה לָהּ וְכַדּוֹמֶה, אֲבָל אִם הָיְתָה קְרוּם בֵּיצָה - שׁוּב אֵין לָהּ הַדְרָגָה אַחֶרֶת. אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁגַּם בְּכָל אַחַת מֵאַרְבָּעָה מַרְאוֹת יֵשׁ בַּמִּין עַצְמוֹ כִּיהוּי, כְּמוֹ שֶׁתֹּאמַר הַבַּהֶרֶת עַצְמָהּ תּוּכַל לִהְיוֹת בִּשְׁתֵּי הַדְרָגוֹת, אַחַת קוֹדֵם כִּיהוּי וְאַחַת אַחַר כִּיהוּי וְכֵן כָּל אֶחָד מֵהָאַרְבָּעָה. וְתִמְצָא שֶׁאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת נְגָעִים (פרק א משנה ד) רַבִּי חֲנִינָה אוֹמֵר מַרְאוֹת נְגָעִים שִׁשָּׁה עָשָׂר, רַבִּי דּוֹסָא וְכוּ׳ אוֹמֵר שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה, עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם, וּמִן הַסְּתָם אֵין חוֹלְקִין בְּטַהֲרָה וְטוּמְאָה אֶלָּא בְּמִסְפַּר הַמִּינִים, וְכֵן פֵּרֵשׁ רַמְבַּ״ם בְּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָה, הָא לָמַדְתָּ שֶׁהַרְבֵּה מִינִים הֵם. וְהִנֵּה יִשְׁתַּנֶּה הַדִּין בֵּין שְׁתֵּי הַדְּרָכִים, כֵּיוָן שֶׁהַכִּיהוּי הוּא הַמְּטַהֵר, אִם צָרִיךְ כִּיהוּי מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, אוֹ אֲפִלּוּ בְּמַדְרֵגָה עַצְמָהּ, וְיֵשׁ צְדָדִים לְכָאן וּלְכָאן, וְרִאשׁוֹן מֻטֶּה קְצָת, וּלְדַרְכּוֹ זַ״ל פֵּרוּשׁ ״כֵּהָה הַנֶּגַע״ הוּא אַחַר הַכִּיהוּי קוֹרֵהוּ הַכָּתוּב נֶגַע, שֶׁלֹּא נֶעֱקַר מִמֶּנּוּ שֵׁם נֶגַע הֲגַם שֶׁכֵּהָה אֶלָּא שֶׁכֵּהָה מַרְאֶה רִאשׁוֹן.

וּלְדִבְרֵי רַמְבַּ״ם הַכִּיהוּי הוּא מִמַּרְאֵה הַנֶּגַע שֶׁלֹּא נִשְׁאַר מַרְאִית הַנֶּגַע, וּפֵרוּשׁ ״כֵּהָה הַנֶּגַע״ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב שֶׁל הַקּוֹדֵם מַשְׁמַע שֶׁהוּכְהָה מִהְיוֹת נֶגַע. וּפְשַׁט הַכָּתוּב יָעִיד כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י, כִּי אִם כֵּהָה הַנֶּגַע מִמַּרְאִית אַרְבָּעָה נְגָעִים פְּשִׁיטָא שֶׁטָּהוֹר, שֶׁהֲרֵי אֵין כָּאן נֶגַע, אֲבָל אִם נֹאמַר כִּי פֵּרוּשׁ ״כֵּהָה״ הִיא מִמַּרְאִית רִאשׁוֹן וְעוֹדֶנּוּ בְּמַרְאִית טָמֵא, כְּדִבְרֵי רַשִׁ״י, יֵשׁ חִדּוּשׁ לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר אֶלָּא אִם כֵּהָה. וְיֵשׁ לְיַשֵּׁב לְדַעַת רַמְבַּ״ם שֶׁבָּא לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁהוּכְהָה מֵאַרְבָּעָה מַרְאוֹת נְגָעִים וְאֵין כָּאן רֹשֶׁם נֶגַע, אַף עַל פִּי כֵן טָעוּן כִּבּוּס בְּגָדִים.

וְיֵשׁ לָדַעַת לִסְבָרַת רַשִׁ״י, לָמָּה לֹא הִתְנָה הַכָּתוּב בְּאִם חָזַר הַנֶּגַע לַמַּרְאִית הָרִאשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁהִתְנָה בְּאִם פָּשָׂה וְגוֹ׳? בִּשְׁלָמָא לְדַעַת רַמְבַּ״ם, בֵּין ״לֹא פָשָׂה״ וּ״פָשָׂה״ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב - בְּשֶׁלֹּא כֵּהָה מְדַבֵּר, אֶלָּא לְרַשִׁ״י נֶעְלָם דָּבָר זֶה מַה יִהְיֶה דִּינוֹ.

וְיֵשׁ לְפָנֵינוּ שְׁנֵי דְּרָכִים: אֶחָד הוּא שֶׁשְּׁנֵיהֶם הָיוּ בִּתְנָאֵי הַטַּהֲרָה, וְיָצָא אֶחָד מֵהֶם וְלִמֵּד עַל עַצְמוֹ שֶׁבַּחֲזָרָתוֹ יִטְמָא הָאִישׁ - לֹא לְלַמֵּד עַל עַצְמוֹ יָצָא אֶלָּא לְלַמֵּד עַל הַכֹּל יָצָא, שֶׁגַּם הַכִּיהוּי אִם חָזַר הַנֶּגַע לְמַרְאִית רִאשׁוֹן טָמֵא, הֲגַם שֶׁלֹּא פָּשָׂה. וְדֶרֶךְ שֵׁנִי, כִּי דַוְקָא הַפִּשְׂיוֹן אִם חָזַר וּפָשָׂה הוּא שֶׁטָּמֵא, כֵּיוָן שֶׁפִּשְׂיוֹן זֶה לֹא הָיָה לוֹ כְּלָל, פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא פָּשָׂה נֶגַע זֶה מִמַּה שֶׁנִּרְאָה קוֹדֶם הֶסְגֵּר, עַכְשָׁיו שֶׁיֶּשְׁנוֹ טָמֵא. מַה שֶׁאֵין כֵּן חֲזָרַת הַגָּוֶן לְמַה שֶׁהָיָה קוֹדֶם כִּיהוּי, יֵשׁ לוֹמַר כֵּיוָן שֶׁגָּוֶן זֶה הָיָה בּוֹ בַּתְּחִלָּה וְלֹא הֻחְלַט לְטֻמְאָה, גַּם עַכְשָׁיו יֵרָאֶה כְּבַתְּחִלָּה. וְלֹא תַקְשֶׁה, הֲלֹא גַּם פִּשְׂיוֹן יֵשׁ מְצִיאוּת שֶׁיִּהְיֶה קוֹדֶם הֶסְגֵּר וְטָהוֹר, וְאַף עַל פִּי כֵן אָמַר הַכָּתוּב אִם פָּשָׂה אַחַר טַהֲרָה שֶׁהוּא טָמֵא, וְאֵין אָנוּ אוֹמְרִים יֵרָאֶה כְּבַתְּחִלָּה. לֹא קָשֶׁה, כִּי שַׁאנֵי פִּשְׂיוֹן שֶׁמַּחְלִיט אַחַר הֶסְגֵּר רִאשׁוֹן, תֹּאמַר בְּכִיהוּי שֶׁהֲגַם שֶׁלֹּא כֵהָה בְּהֶסְגֵּר רִאשׁוֹן שֶׁאֵינוֹ מֻחְלָט, דִּכְתִיב (ויקרא יג:ה) ״וְהִנֵּה הַנֶּגַע עָמַד בְּעֵינָיו וְלֹא פָשָׂה וְגוֹ׳ וְהִסְגִּירוֹ״. וְאוּלַי שֶׁסּוֹבֵר רַשִׁ״י שֶׁדֶּרֶךְ שֵׁנִי מֻכְרָע הוּא בִּסְבָרָא וְלֹא הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְאָמְרוֹ, וְזֶה דּוֹחַק בְּדִבְרֵי רַשִׁ״י.

וְלִי נִרְאֶה לְפָרֵשׁ הַכָּתוּב עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: וְהִנֵּה כֵּהָה הַנֶּגַע, פֵּרוּשׁ שֶׁהוּכְהָה מִמַּרְאֵהוּ רִאשׁוֹן, אֶלָּא שֶׁעֲדַיִן מַרְאֵהוּ מַרְאֵה נֶגַע כְּדִבְרֵי רַשִׁ״י, אֶלָּא שֶׁכַּוָּנַת הַכָּתוּב הוּא לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁכֵּהָה אֵין לְטַהֵר אֶלָּא אִם לֹא פָשָׂה, אֲבָל אִם פָּשָׂה הֲגַם שֶׁכֵּהָה אֵין לוֹמַר פָּנִים חֲדָשׁוֹת בָּאוּ לְכָאן וְיֵרָאֶה בַּתְּחִלָּה. אֶלָּא שֶׁקָּשֶׁה לִי עַל מִי סָמַךְ עָלָיו הַכָּתוּב לְהַכְרִיעַ בּוֹ פֵּרוּשׁ זֶה.

שׁוּב רָאִיתִי דִּבְרֵי רַזַ״ל בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״וְהִנֵּה כֵּהָה״ - יָכוֹל לְמַטָּה מֵאַרְבָּעָה מַרְאוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר ״הַנֶּגַע״. אִי ״הַנֶּגַע״ יָכוֹל בְּמַרְאָיו? תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְהִנֵּה כֵּהָה״. הָא כֵּיצַד? כֵּהָה מִמַּרְאָיו, לֹא לְמַטָּה מֵאַרְבָּעָה מַרְאוֹת. ״וְהִנֵּה כֵּהָה״ - שֶׁאִם הֵעֵז וְכֵהָה כְּאִלּוּ לֹא הֵעֵז, ״הַנֶּגַע״ - שֶׁאִם כֵּהָה וְהֵעֵז כְּאִלּוּ לֹא כֵהָה, עַד כָּאן. וְהִנֵּה תַּנָּא דְּתוֹרַת כֹּהֲנִים מְפָרֵשׁ ״כֵּהָה״ שֶׁלֹּא נֶעֱקַר מִמֶּנּוּ מַרְאִית הַנֶּגַע כְּדַרְכּוֹ שֶׁל רַשִׁ״י, אֶלָּא מֵאָמְרוֹ ״כְּאִלּוּ לֹא הֵעֵז״ וּ״כְאִלּוּ לֹא כֵהָה״ יַגִּיד כְּפֵרוּשֵׁנוּ, שֶׁכַּוָּנַת הַכָּתוּב הוּא לוֹמַר שֶׁלֹּא יֵרָאֶה בַּתְּחִלָּה, וַאֲפִלּוּ כֵּהָה מִתְּחִלָּה וְהֵעֵז אַחַר כָּךְ כְּאִלּוּ מִתְּחִלָּה עַז הָיָה וְטָהוֹר אִם לֹא פָשָׂה. וּמֵעַתָּה מִדִּבְרֵי בָּרַיְתָא זוֹ נִסְתְּרוּ דִּבְרֵי רַשִׁ״י וְרַמְבַּ״ם, וַעֲדַיִן גַּם לַדֶּרֶךְ הַמְּבֹרָר נִשְׁאַר קֻשְׁיָא עַל מִי סָמַךְ עָלָיו לְפָרֵשׁ בִּדְבָרָיו כֵּן, וְדִלְמָא תַּנָּאֵי הִיא אִם כֵּהָה דַּוְקָא לְטַהֵר.

וּמָצָאתִי בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים בְּאוֹתָהּ פָּרָשָׁה עַצְמָהּ הֲלָכָה ט׳ וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״מִסְפַּחַת״, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנּוּ מַרְאֶיהָ, עַד כָּאן, הֲרֵי שֶׁהֲגַם שֶׁלֹּא כֵּהָה הִשְׁמִיעָנוּ הַכָּתוּב שֶׁהוּא טָהוֹר. אִם כֵּן נַחְזוֹר לְפָרֵשׁ טַעַם אָמְרוֹ ״כֵּהָה״, לוֹמַר שֶׁלֹּא יֵרָאֶה בַּתְּחִלָּה אִם כֵּהָה, וְאָמְרוֹ ״הַנֶּגַע״ שֶׁלֹּא יֵרָאֶה בַּתְּחִלָּה אִם הֵעֵז. וְצָרִיךְ עִיּוּן לְדִבְרֵי רַשִׁ״י וְרַמְבַּ״ם, וְיֵשׁ לְיַשֵּׁב בְּדוֹחַק גָּדוֹל.

מִסְפַּחַת הִיא. פֵּירוּשׁ, אֵינוֹ צָרַעַת, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר ״בֹּהַק הוּא״ (ויקרא יג:לט), וְאַף עַל פִּי כֵן צִוָּה ה׳ לְכַבֵּס בְּגָדָיו, שֶׁגַּם בְּחִינָה זוֹ הִיא עָנָף מֵעַנְפֵי הַטּוּמְאָה, אֶלָּא שֶׁטּוּמְאָתָהּ קַלָּה. וְאוּלַי שֶׁזֶּה יִרְמוֹז לַאֲבַק לָשׁוֹן הָרָע, כָּרָמוּז בְּדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ערכין טו:) שֶׁאֲפִילוּ לוֹמַר ״נוּרָא בְּבֵית פְּלוֹנִי״ הוּא אֲבַק לָשׁוֹן הָרָע:

עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ מִסְפַּחַת הִיא לוֹמַר שֶׁהוּא שֵׁם מִין נֶגַע שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיְּכַבֵּס בְּגָדָיו בִּשְׁבִילוֹ, וְהוּא מַה שֶׁסָּמַךְ לְאָמְרוֹ ״מִסְפַּחַת הִיא״ - וְכִבֶּס בְּגָדָיו. גַּם בָּזֶה מָצָאנוּ נַחַת רוּחַ בְּמַה שֶׁקָּדַם לוֹמַר וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן, שֶׁנִּרְאֶה שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיֹּאמַר הַכֹּהֵן ״טָהוֹר אַתָּה״, וְקָשֶׁה, בִּשְׁלָמָא אָמְרוֹ ״וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן״ יִרְצֶה לוֹמַר שֶׁאֵין טֻמְאָה יוֹרֶדֶת עָלָיו אֶלָּא עַד שֶׁיֹּאמַר הַכֹּהֵן ״טָמֵא״, אֲבָל טַהֲרָה - הֲרֵי בְּחֶזְקַת טָהוֹר הוּא הָאִישׁ וְהַנֶּגַע טָהוֹר הוּא, אִם כֵּן מַה צֹרֶךְ לוֹמַר ״וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן״ שֶׁמַּשְׁמַע שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ הַכֹּהֵן ״טָהוֹר״? וַהֲגַם שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רש״י) לְצַד שֶׁנִּסְגַּר, אֵין זֶה מַסְפִּיק. וְלִדְבָרֵינוּ יֶשְׁנוֹ לְטַעַם הַדָּבָר, כִּי מִין נֶגַע זֶה שֶׁמַּזְקִיקוֹ לְכִבּוּס בְּגָדִים אֵינוֹ נִטְהָר מִמֶּנּוּ אֶלָּא בְּמַאֲמַר הַכֹּהֵן כְּשֶׁאוֹמֵר לוֹ ״טָהוֹר״, זוֹ הִיא טַהֲרָתוֹ, וִיכַבֵּס בְּגָדָיו עַל מַה שֶׁקָּדַם קֹדֶם שֶׁיֹּאמַר הַכֹּהֵן ״טָהוֹר״, וְהָבֵן: