וטמאו הכהן. וּמִשֶּׁטִּמְּאוֹ הֲרֵי הוּא מֻחְלָט, וְזָקוּק לְצִפֳּרִים וּלְתִגְלַחַת וּלְקָרְבָּן הָאָמוּר בְּפָרָשַׁת זֹאת תִּהְיֶה:
צרעת הוא. הַמִּסְפַּחַת הַזֹּאת:
צרעת. לְשׁוֹן נְקֵבָה. נגע. לְשׁוֹן זָכָר:
וְיֶחֱזֵי כַהֲנָא וְהָא אוֹסֵפַת עֲדִיתָא בְּמַשְׁכָּא וִיסָאֵבִנֵהּ כַּהֲנָא סגִירוּתָא הִיא
צרעת היא - ומוחלט הוא וישב בדד עד שיתרפא ויביא צפרים.
צָרַעַת הִוא. פֵּרוּשׁ, אֲפִלּוּ מַה שֶׁכְּבָר קָרָא עָלָיו הַכֹּהֵן שֵׁם טַהֲרָה, עַתָּה לְמַפְרֵעַ נִתְגַּלָּה שֶׁהוּא טָמֵא, כִּי הַמִּסְפַּחַת הַטְּהוֹרָה אֵין דַּרְכָּהּ לִפְשׂוֹת כָּל עִקָּר. וְהִשְׁמִיעָנוּ הַכָּתוּב בְּהוֹדָעָה זוֹ לוֹמַר שֶׁאֵין צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַפִּשְׂיוֹן גָּדוֹל כְּשִׁעוּר הַנֶּגַע אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא, שֶׁהֲרֵי אָנוּ דָּנִים בַּמִּסְפַּחַת עַצְמָהּ שֶׁהִיא צָרַעַת, וְהָבֵן:
