וַיִּקְרָא י״ג · ח׳

וְרָאָה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה פָּשְׂתָ֥ה הַמִּסְפַּ֖חַת בָּע֑וֹר וְטִמְּא֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן צָרַ֥עַת הִֽוא׃ {פ}

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

כאשר הכהן רואה שהמספחת אכן פשתה בעור, הוא מטמא את האדם, שכן הפשיון הוא סימן צרעת. רש״י מבאר שמשעה שטימאו הכהן הרי הוא מוחלט בטומאתו, וזקוק בהמשך לתהליך הטהרה: שתי ציפורים, תגלחת וקרבן, כמפורש בפרשה ״זאת תהיה״. רש״י מעיר גם על הדקדוק, שהמילה ״צרעת״ היא לשון נקבה ואילו ״נגע״ לשון זכר. הרשב״ם מוסיף שהמצורע המוחלט יושב בדד עד שיתרפא, ואז יביא את הציפורים לטהרתו.
מבוסס על רש״י, רשב״ם · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וטמאו הכהן. וּמִשֶּׁטִּמְּאוֹ הֲרֵי הוּא מֻחְלָט, וְזָקוּק לְצִפֳּרִים וּלְתִגְלַחַת וּלְקָרְבָּן הָאָמוּר בְּפָרָשַׁת זֹאת תִּהְיֶה:

צרעת הוא. הַמִּסְפַּחַת הַזֹּאת:

צרעת. לְשׁוֹן נְקֵבָה. נגע. לְשׁוֹן זָכָר:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְיֶחֱזֵי כַהֲנָא וְהָא אוֹסֵפַת עֲדִיתָא בְּמַשְׁכָּא וִיסָאֵבִנֵהּ כַּהֲנָא סגִירוּתָא הִיא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

צרעת היא - ומוחלט הוא וישב בדד עד שיתרפא ויביא צפרים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

צָרַעַת הִוא. פֵּרוּשׁ, אֲפִלּוּ מַה שֶׁכְּבָר קָרָא עָלָיו הַכֹּהֵן שֵׁם טַהֲרָה, עַתָּה לְמַפְרֵעַ נִתְגַּלָּה שֶׁהוּא טָמֵא, כִּי הַמִּסְפַּחַת הַטְּהוֹרָה אֵין דַּרְכָּהּ לִפְשׂוֹת כָּל עִקָּר. וְהִשְׁמִיעָנוּ הַכָּתוּב בְּהוֹדָעָה זוֹ לוֹמַר שֶׁאֵין צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַפִּשְׂיוֹן גָּדוֹל כְּשִׁעוּר הַנֶּגַע אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא, שֶׁהֲרֵי אָנוּ דָּנִים בַּמִּסְפַּחַת עַצְמָהּ שֶׁהִיא צָרַעַת, וְהָבֵן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל