רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11על מקום דם האשם. אֲפִלּוּ נִתְקַנַּח הַדָּם; לִמֵּד, שֶׁאֵין הַדָּם גּוֹרֵם אֶלָּא הַמָּקוֹם גּוֹרֵם (ספרא):
מקור: ספריא · נחלת הכלל
וַיִּקְרָא י״ד · כ״ח
וְנָתַ֨ן הַכֹּהֵ֜ן מִן־הַשֶּׁ֣מֶן ׀ אֲשֶׁ֣ר עַל־כַּפּ֗וֹ עַל־תְּנ֞וּךְ אֹ֤זֶן הַמִּטַּהֵר֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִ֑ית עַל־מְק֖וֹם דַּ֥ם הָאָשָֽׁם׃
טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0
במילים פשוטות
הכהן נותן מן השמן אשר על כפו על תנוך אוזן המיטהר הימנית, על בוהן ידו ועל בוהן רגלו הימנית, על מקום דם האשם. רש״י מדייק מן הביטוי ״על מקום דם האשם״ שאפילו נתקנח הדם וכבר אינו על העור, נותנים את השמן במקומו. מכאן לימד הכתוב שאין הדם גורם אלא המקום גורם - כלומר עצם המקום שעליו ניתן הדם הוא הקובע, ולא נוכחות הדם בפועל. גם דין זה זהה בעני ובעשיר, ומדגיש שהשמן ניתן על המקומות המסוימים שקדשו בדם.
מבוסס על רש״י · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אונקלוס
תרגום אונקלוס · המאה ה־2וְיִתֵּן כַּהֲנָא מִן מִשְׁחָא דִי עַל יְדֵהּ עַל רוּם אוּדְנָא דְמִדַכֵּי דְיַמִינָא וְעַל אִלְיוֹן יְדֵהּ דְיַמִינָא וְעַל אִלְיוֹן רַגְלֵהּ דְיַמִינָא עַל אֲתַר דְמָא דַאֲשָׁמָא
מקור: ספריא · נחלת הכלל