הקצות. לְשׁוֹן הֵעָשׂוֹת, וְכֵן הִטּוֹחַ, אֲבָל חִלֵּץ אֶת הָאֲבָנִים מוּסָב הַלָּשׁוֹן אֶל הָאָדָם שֶׁחִלְּצָן, וְהוּא מִשְׁקַל לְשׁוֹן כָּבֵד, כְּמוֹ כִּפֵּר, דִּבֵּר:
ואם ישוב הנגע וגו'. יָכוֹל חָזַר בּוֹ בַיּוֹם יְהֵא טָמֵא, תַּ"ל "וְשָׁב הַכֹּהֵן" "וְאִם יָשׁוּב", מַה שִּׁיבָה הָאָמוּר לְהַלָּן לְסוֹף שָׁבוּעַ, אַף שִׁיבָה הָאֲמוּרָה כָּאן בְּסוֹף שָׁבוּעַ (ספרא):
וְאִם יְתוּב מַכְתָּשָׁא וְיִסְגֵי בְּבֵיתָא בָּתַר דְשַׁלִיפוּ יָת אַבְנַיָא וּבָתַר דְקַלִיפוּ יָת בֵּיתָא וּבָתַּר דְאִתְּשָׁע
ואם הנגע ישוב ובא הכהן אחר חלץ. אחר שחלץ ואחרי הקצות את הבית בתחלה:
[העתקתי על פרש״י למען יבין כל קורא בו ]. ואם ישוב הנגע פרש״י יכול חזר בו יהא טמא, ת״ל ושב הכהן וגו׳ עד: ובא הכהן וראה והנה פשה יכול לא יהא חוזר וכו'. כלומר אם חלץ וקצה וטח וחזר הנגע בעינו - יכול לא יהא טמא אלא אם כן פשה, נאמר צרעת ממארת בבתים וכו׳ מה להלן - בבגדים - טמא את החוזר אע״פ שאינו פושה אף כאן טמא את החוזר אע״פ שאינו פושה וכו', עד אין כאן מקומן של מקרא זה אלא ונתץ את הבית היה לו לכתוב אחר ואם ישוב כלומר אין כאן עיקר מקומו של מקרא זה אלא תכף אחר והאוכל בבית כמו שפרש״י לקמן. ואין לקבעו בין שתי שיבות שהרי כל הענין מחובר ואין להפסיק בנתיים. גם אין לקבעו אחר ואם בא יבא משום דקבעי לסמוך ולקח לחטא את הבית אל כי נרפא הנגע עד סליק מניה. ואגב גררא דנתץ נסביה הכא משום דאיכא דקא מטי זמנא דקא מקיים אבתריה ונתץ את הבית כמו שמפרש לקמן. וראה הכהן והנה פשה הא לא בא ללמד כו׳ עד נלמוד ביאה האמורה כאן - משיבה - שנאמר בה ושב הכהן מה שיבה ביום שביעי להסגר כדכתיב ושב הכהן ביום השביעי וראה והנה פשה הנגע [ מה שיבה] - חולץ - כדכתיב וחלצו את האבנים וקוצה - כדכתיב ואת הבית יקציע וטח - כדכתיב ואם ישוב [את] הנגע ונתץ את הבית. ונותן לו שבוע - לראות אם יחזור הנגע בעיניו שיהיה נותץ, כדכתיב ואם ישוב הנגע וגו׳ ונתץ את הבית - אף ביאה זו של ובא הכהן האמורה כאן דמישתעי שעמד בהסגר שבוע ראשון ופשה בהסגר שבוע שני - חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע, כיצד עמד בהסגר שבוע ראשון וחזר והסגירו שבוע שני ופשה ובא הכהן בסוף הסגר שבוע שני וראה בשבוע השני שפשה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע לראות אם יחזור הנגע בעיניו בשבוע זה - ונתץ את הבית. לא חזר טהור ומניין עמד בזה ובזה - כלומר לא פשה בשתי ההסגרות רק עמד בשיעורו הראשון כשבא הכהן תחלה לראותו מניין שיהא חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע, ת״ל ואם בא יבא במי הוא מדבר אם בפושה - בהסגר שבוע - ראשון הרי - דינו - אמור - מושב הכהן. ואם בפושה - בהסגר שבוע - שני הרי - דינו - אמור - מובא הכהן - הא אינו אומר ואם בא יבא - הכהן - אלא את שבא בסוף - הסגר - שבוע ראשון ואת שבא בסוף - הסגר - שבוע שני. וראה והנה לא פשה. היינו עמד בזה ובזה - זה העומד מה יעשה לו יכול יפטרנו וילך - לו - כמו שכתוב כאן וטהר - הכהן - את הבית ת״ל כי נרפא הנגע לא טהרתי אלא הרפוי - נראה הנגע הראנו מה יעשה לו. הריני דן משתי ביאות כיצד - ביאה אמורה למעלה - ובא הכהן - וביאה האמורה למטה - ואם בא יבא הכהן - מה ביאה האמורה למעלה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע כדגמרינן לעיל. נלמד ביאה משיבה, אף ביאה האמורה למטה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע וכו'. ואם בא יבא הכהן לסוף הסגר שבוע שני וראה והנה לא פשה וטהר הכהן את הבית כי נרפא הנגע פי׳ אם נרפא ע״י חליצה וקיצה וטיחה ונתינת שבוע שלישי ולא חזר הנגע אבל אם חזר נותץ. גמרו של דבר וכו'.
