וַיִּקְרָא י״ד · נ״ז

לְהוֹרֹ֕ת בְּי֥וֹם הַטָּמֵ֖א וּבְי֣וֹם הַטָּהֹ֑ר זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַצָּרָֽעַת׃ {פ}

במילים פשוטות

הפסוק חותם: ״להורות ביום הטמא וביום הטהר, זאת תורת הצרעת״. רש״י מבאר ש״להורת ביום הטמא״ פירושו ללמד איזה יום מטהרו ואיזה יום מטמאו את בעל הנגע. אבן עזרא מוסיף ש״ביום הטמא״ פירושו ביום שיהיה האדם או הבגד או הבית טמא או טהור. הפסוק מסכם את כל תורת הצרעת על סוגיה, ומדגיש שתכליתה להורות לכהן כיצד להבחין בין טמא לטהור בכל מקרה ומקרה. בכך נחתמת פרשת הנגעים כולה, המקנה לכהן את הכלים להכריע בדיני הטומאה והטהרה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

להורת ביום הטמא. אֵיזֶה יוֹם מְטַהֲרוֹ וְאֵיזֶה יוֹם מְטַמְּאוֹ (עי' ספרא):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

לְאַלָפָא בְּיוֹמָא מְסָאָבָא וּבְיוֹמָא דַכְיָא דָא אוֹרַיְתָא דִסְגִירוּתָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ביום הטמא. ביום שיהיה האדם או הבגד או הבית טמא או טהור:

מקור: ספריא · נחלת הכלל