טֻמְאָתוֹ בְּזוֹבוֹ. בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים אָמְרוּ: ״טֻמְאָתוֹ בְּזוֹבוֹ״ - לְמַעֵט שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּאוֹדֶם עַד כָּאן. פֵּרוּשׁ, וְזוּלַת מִעוּט זֶה, הֲגַם שֶׁאָמַר קְרָא ״זוֹבוֹ טָמֵא הוּא״ וְדָרְשׁוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים שֶׁבָּא לְמַעֵט אוֹדֶם הַיּוֹצֵא שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא, לֹא דָרְשׁוּ כֵן אֶלָּא לְצַד שֶׁאַחַר הָאֱמֶת מִעֵט הַכָּתוּב שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא הַזָּב בָּאוֹדֶם. אֲבָל אִם לֹא הָיָה מִעוּט טֻמְאַת הָאוֹדֶם, אָז הָיָה נִכְלָל גַּם הָאוֹדֶם בִּכְלַל אָמְרוֹ ״זוֹבוֹ טָמֵא״, כִּי שְׁנֵיהֶם נִקְרָאִים זוֹבוֹ, וְלֹא הָיִינוּ יְכוֹלִין לְמַעֵט הָאוֹדֶם, וְהָיִינוּ מֻכְרָחִין לְפָרֵשׁ מִעוּט הוּא עַל טֻמְאַת הַזָּב שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּאוֹדֶם, וְלֹא הָיָה לָנוּ מָקוֹם לְמַעֵט דָּם הַיּוֹצֵא שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא, וַהֲוָה אָתֵי בְּקַל וָחוֹמֶר מֵרֻקּוֹ כָּאָמוּר שָׁם. אוֹ הָיִינוּ מִתְחַכְּמִים לְמַעֲטוֹ מִמַּה שֶׁיֻּצְרַךְ לְרִבּוּי ״וְזֹאת״ כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה.
טֻמְאָתוֹ הִוא. בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים דָּרְשׁוּ: וּמָה הַזָּב שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּאוֹדֶם מְטַמֵּא בְּלוֹבֶן, זָבָה שֶׁמְּטַמְּאָה בְּאוֹדֶם אֵינוֹ דִין שֶׁמְּטַמְּאָה בְּלוֹבֶן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״טֻמְאָתוֹ הִוא״. פֵּרוּשׁ, שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״טֻמְאָתוֹ״, אֶלָּא בָּא לְמַעֵט זָבָה - ״טֻמְאָתוֹ״ וְלֹא טֻמְאָתָהּ. וְלֹא מִתֵּבַת ״הִוא״ מְמַעֵט הַזָּבָה כְּדִבְרֵי בַּעַל קָרְבַּן אַהֲרֹן, כִּי כְּשֶׁנָּבֹא לְדַיֵּק מִמַּשְׁמָעוּת מִעוּט הַמִּתְדַּיֵּק מִתֵּבַת ״הִוא״ יִהְיֶה הַמִּעוּט בַּטֻּמְאָה וְלֹא בַּנִּטְמָא, וְהָבֵן.
וּמַה שֶׁיֵּשׁ לְפָרֵשׁ בִּבְרַיְתָא זוֹ שֶׁהִצְרִיךְ לְמַעֵט זָבָה שֶׁלֹּא תִּטְמָא בְּלוֹבֶן שֶׁלֹּא תָדוּן בְּקַל וָחוֹמֶר מִזָּב, וּבְרֹאשׁ בְּרַיְתָא זוֹ מְמַעֵט הַזָּב שֶׁלֹּא יִטְמָא בְּאוֹדֶם שֶׁלֹּא יָדוּן בְּקַל וָחוֹמֶר מִזָּב, וְהֵם שְׁנֵי קַל וָחוֹמֶר הַסּוֹתְרִים זֶה אֶת זֶה, כְּבָר הֶאֱרַכְתִּי בְּפָרָשָׁה זוֹ בְּפָסוּק ״וְהִזָּה עַל הַמִּטַּהֵר״ (ויקרא יד:ז), וּלְדֶרֶךְ שֶׁכָּתַבְתִּי שָׁם יִתְיַשְּׁבוּ גַּם כֵּן דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמָקוֹם זֶה, כִּי יֵשׁ בְּנִדָּה חוּמְרָא, שֶׁדָּמָהּ מְטַמֵּא לַח וְיָבֵשׁ (נדה נד:) מַה שֶׁאֵין כֵּן זוֹבוֹ שֶׁל זָב שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא לַח, גַּם מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב בִּרְאִיָּה אַחַת מַה שֶׁאֵין כֵּן הַזָּב, וְלָזֶה יֵשׁ לְהַגְדִּיל טֻמְאַת הַדָּם. וְיֵשׁ חוּמְרָא בְּזָב שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ יָמִים אֶלָּא רְאִיּוֹת, וְגַם שֶׁסּוֹפֵר שִׁבְעָה לִשְׁתֵּי רְאִיּוֹת מַה שֶׁאֵין כֵּן הַזָּבָה, וְאִם כֵּן יֵשׁ צְדָדִים לְהַגְדִּיל טֻמְאַת הַלּוֹבֶן, וְחָשׁ הַכָּתוּב לְמִי שֶׁיִּגְדַּל בְּעֵינָיו חוּמְרָא זוֹ לָדוּן קַל וָחוֹמֶר בְּדֶרֶךְ זֶה, וּלְמִי שֶׁיִּגְדַּל בְּעֵינָיו חוּמְרָא זוֹ שֶׁיָּדוּן בְּדֶרֶךְ זֶה, וְהָבֵן.
וְטַעַם אָמְרוֹ תֵּבַת ״הִיא״, נִרְאֶה שֶׁחָשׁ הַכָּתוּב שֶׁיֹּאמַר הָאוֹמֵר: לֹא מִעֵט הַכָּתוּב לֹבֶן בְּזָבָה אֶלָּא לְמַעֵט שֶׁלֹּא יְטַמֵּא בְּחוּמְרוֹת הָאֹדֶם, דְּהַיְנוּ לְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב בִּרְאִיָּה אַחַת, שֶׁלֹּא לוֹמַר דּוּן מִינָהּ וְאוֹקֵי בְּאַתְרַהּ, אֲבָל לְטַמֵּא בְּטֻמְאָתוֹ שֶׁל זָב עֲדַיִן אֲנִי אוֹמֵר שֶׁכֵּן הוּא. תַּלְמוּד לוֹמַר מִעוּט שֵׁנִי ״הִיא״, פֵּרוּשׁ שֶׁהַמִּעוּט בָּא עַל מְצִיאוּת עַצְמָהּ שֶׁל טֻמְאַת הַזָּב שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא בּוֹ, וְשִׁעוּר הַדְּבָרִים הֵם עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: טֻמְאָה זוֹ כַּמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר בּוֹ הוּא, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּטַמְּאִים בִּשְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת, אֵינָהּ אֶלָּא בְּזָב, כַּמּוּבָן מֵאָמְרוֹ ״טֻמְאָתוֹ״ וְלֹא שֶׁל זָבָה.
