וְנָתַ֧ן אֶֽת־הַקְּטֹ֛רֶת עַל־הָאֵ֖שׁ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וְכִסָּ֣ה ׀ עֲנַ֣ן הַקְּטֹ֗רֶת אֶת־הַכַּפֹּ֛רֶת אֲשֶׁ֥ר עַל־הָעֵד֖וּת וְלֹ֥א יָמֽוּת׃

הכהן נותן את הקטורת על האש לפני ה׳, וכיסה ענן הקטורת את הכפורת אשר על העדות ולא ימות. רש״י מבאר ש״על האש״ פירושו האש שבתוך המחתה, ו״ולא ימות״ מלמד שאם לא עשאה כתקנה חייב מיתה. חזקוני מסביר את הטעם: לפי שנאמר ״כי בענן אראה על הכפורת״, וכדי שלא יסתכל בשכינה - שנאמר ״כי לא יראני האדם וחי״ - צריך להחשיך את הבית תחילה בנתינת הקטורת, ורק אחר כך יביא את הדמים. הפסוק מלמד שענן הקטורת מגן על הכהן הנכנס אל הקודש פנימה, ומאפשר לו לעבוד שם בלא סכנה.