וַיִּקְרָא ט״ז · כ״ב

וְנָשָׂ֨א הַשָּׂעִ֥יר עָלָ֛יו אֶת־כׇּל־עֲוֺנֹתָ֖ם אֶל־אֶ֣רֶץ גְּזֵרָ֑ה וְשִׁלַּ֥ח אֶת־הַשָּׂעִ֖יר בַּמִּדְבָּֽר׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

השעיר נושא עליו את כל עוונותם אל ארץ גזרה, והכהן משלח את השעיר במדבר. חזקוני מבאר ש״ארץ גזרה״ היא ארץ משונה משאר הארצות, מקום מופרש ומובדל, שאם יישא אליו את השעיר אל ארץ הראויה לזרע - שוב לא תצמיח. הוא משווה זאת לשילוח הציפור החיה על פני השדה בטהרת המצורע. הכלי יקר מביא דרשת חכמים על ״עוונותם״ - ״עוונות תם״, ומוסיף ביאור רעיוני על עניין השעיר. הפסוק מתאר את תכלית שילוח השעיר: הוא נושא את עוונות ישראל אל מקום שומם ומבודד, המסמל את סילוק החטא מן העם לחלוטין.
מבוסס על חזקוני, כלי יקר · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְיִטוֹל צְפִירָא עֲלוֹהִי יָת כָּל חוֹבֵיהוֹן לְאַרְעָא דְלָא יָתְבָא וִישַׁלַח יַת צְפִירָא בְּמַדְבְּרָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

אל ארץ גזרה משונה מסתם שאר ארצות דוגמא כי נגזר מארץ החיים מקום מופרש ומובדל מאדם שאם ישא אותו אל ארץ הראויה לזרע שוב לא תצמיח.

ושלח את השעיר במדבר דוגמא ושלח את הצפור החיה על פני השדה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם. דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בר״ר סה טו) עֲוֹנוֹת תָּם, זֶה יַעֲקֹב אִישׁ תָּם. וּבְדִין הוּא, כִּי כָּל הַמַּחְטִיא הָרַבִּים חֵטְא הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ, וְיָדוּעַ שֶׁסַמָּאֵ״ל תָּמִיד מִשְׁתַּדֵּל לְהַחֲטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל, וְכֵן עֵשָׂו אֱדוֹם כָּל מְזִמּוֹתָם לְהַחֲטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל מִצַּד בִּרְכַּת ״וְהָיָה כַאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ״ (בראשית כז מ), עַל כֵּן רָאוּי לִטְעֹן עָלָיו כָּל עֲוֹנוֹת בְּנֵי תָּם לוֹמַר שֶׁיַּעֲקֹב מִצִּדּוֹ תָּמִים הוּא עִם ה׳ וְאַתָּה גָּרַמְתָּ לָהֶם לַחֲטֹא, עַל כֵּן תִּשָּׂא אֶת חַטָּאתָם אֶל סַמָּאֵ״ל שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו שֶׁנִּקְרָא אִישׁ שָׂעִיר. וּשְׁלִיחָתוֹ אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה דּוֹמָה מַמָּשׁ לְמָה שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב כ): ״וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם וְהִדַּחְתִּיו אֶל אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה״. ״וְשִׁלַּח אוֹתוֹ בְּיַד אִישׁ עִתִּי״, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מובא בחזקוני טז כא) זֶה שֶׁהִגִּיעַ עִתּוֹ לָמוּת בָּזוֹ הַשָּׁנָה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל