וְהַֽמְשַׁלֵּ֤חַ אֶת־הַשָּׂעִיר֙ לַֽעֲזָאזֵ֔ל יְכַבֵּ֣ס בְּגָדָ֔יו וְרָחַ֥ץ אֶת־בְּשָׂר֖וֹ בַּמָּ֑יִם וְאַחֲרֵי־כֵ֖ן יָב֥וֹא אֶל־הַֽמַּחֲנֶֽה׃

וּדְמוֹבִיל יָת צְפִירָא לַעֲזָאזֵל יְצַבַּע לְבוּשׁוֹהִי וְיַסְחֵי יָת בִּסְרֵהּ בְּמַיָא וּבָתַר כֵּן יֵיעוֹל לְמַשְׁרִיתָא

ורחץ את בשרו במים. ודי לו כי לא יטמא עד הערב:

ורחץ את בשרו במים די לו בכך ולא יטמא עד הערב.

וְהַמְשַׁלֵּחַ וְגוֹ׳ לַעֲזָאזֵל. צָרִיךְ לָדַעַת מַה הוּא עֲזָאזֵל, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא סז:) פֵּרְשׁוּ עַז וְקָשֶׁה. וְיֵשׁ בָּזֶה הַרְבֵּה דְּרָשׁוֹת, עַל כָּל פָּנִים אֵין הַדַּעַת מִתְיַשֶּׁבֶת. וַיֵּאוֹרוּ עֵינַי בְּדִבְרֵי אַנְשֵׁי אֱמֶת שׁוֹנִין בְּש״ע נְהוֹרִים שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁאָמְרוּ (זוהר ח״ב קנז.) כִּי הַמִּדְבָּר הֶחָרוּב הוּא מְקוֹם ס״מ הָרָשָׁע, וּכְפִי זֶה בְּחִינָה זוֹ תִּקָּרֵא ״מִדְבָּר״, וְתִקָּרֵא ״עֲזָאזֵל״, וְתִקָּרֵא ״עוּזָא וַעֲזָאֵל״, שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁלָּהֶם יִרְמֹז שֵׁם זֶה. וְאוּלַי כִּי הַתֵּבָה תַּגִּיד זֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: עַז אָזַל, פֵּרוּשׁ מָקוֹם שֶׁל אוֹתָם שֶׁאָזַל וְאָסַף עֹז פְּאֵרָם. אוֹ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: עֲזָא זַל, פֵּרוּשׁ מְקוֹם שֶׁל כֹּחַ הַזַּל הַהוּא, לְשׁוֹן זִילוּת וּפְחִיתוּת, כִּי ס״מ הוּא לְמַטָּה בְּמַדְרֵגָה מִכָּל מְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹן.