וְהַשֹּׂרֵ֣ף אֹתָ֔ם יְכַבֵּ֣ס בְּגָדָ֔יו וְרָחַ֥ץ אֶת־בְּשָׂר֖וֹ בַּמָּ֑יִם וְאַחֲרֵי־כֵ֖ן יָב֥וֹא אֶל־הַֽמַּחֲנֶֽה׃

השורף אותם יכבס בגדיו, ירחץ את בשרו במים, ואחרי כן יבוא אל המחנה. הפסוק מקביל לדין המשלח את השעיר: אף השורף את הפר והשעיר מחוץ למחנה נטמא, ועליו לכבס בגדיו ולרחוץ במים לפני שיחזור. תרגום אונקלוס מבהיר את הדין. כמו המוליך את השעיר לעזאזל, גם השורף את הקרבנות הנשרפים נטמא טומאה קלה של יום אחד, ומיטהר בכיבוס בגדים ורחיצה. הדבר מלמד שהעיסוק בקרבנות החטאת הפנימיים - הן בשילוחם הן בשריפתם - מעביר טומאה למטפל בהם.