וּמֵאֵ֗ת עֲדַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל יִקַּ֛ח שְׁנֵֽי־שְׂעִירֵ֥י עִזִּ֖ים לְחַטָּ֑את וְאַ֥יִל אֶחָ֖ד לְעֹלָֽה׃

מאת עדת בני ישראל לוקח הכהן הגדול שני שעירי עיזים לחטאת ואיל אחד לעולה. תרגום אונקלוס מבהיר שמן קהל בני ישראל לוקח שני שעירי עיזים לחטאת ואיל אחד לעולה. בשונה מן הפר והאיל של הפסוק הקודם, שהיו משל אהרן עצמו, קרבנות אלה באים מן הציבור - משל כל ישראל. שני השעירים ישמשו בהמשך לגורל: אחד לה׳ ואחד לעזאזל. הפסוק מפרט את קרבנות הציבור של יום הכיפורים, המכפרים על כלל ישראל, לצד קרבנות הכהן המכפרים עליו ועל ביתו.