וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

פסוק זה פותח את פרשת העריות בלשון המקובלת של דיבור ה׳ אל משה, כפי שמתרגם אונקלוס בלשון דיבור והוראה. אף שאין כאן פירוש מיוחד מן המפרשים הקלאסיים, מן הפשט עולה שהתורה מדגישה שכל דיני הקרבה וקדושת המשפחה הבאים בהמשך הפרק נמסרו במפורש מפי ה׳. פתיחה זו מכינה את הקורא לפרשה שעניינה שמירת קדושת חיי המשפחה בישראל וההבדל שבין דרכי ישראל לדרכי העמים. הדגשת מקור הדברים באה ללמד שאין אלו מנהגים אנושיים משתנים אלא ציווי אלוקי מחייב, המבחין בין הקדושה לטומאה.