וַיִּקְרָא י״ח · י״ז

עֶרְוַ֥ת אִשָּׁ֛ה וּבִתָּ֖הּ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה אֶֽת־בַּת־בְּנָ֞הּ וְאֶת־בַּת־בִּתָּ֗הּ לֹ֤א תִקַּח֙ לְגַלּ֣וֹת עֶרְוָתָ֔הּ שַׁאֲרָ֥ה הֵ֖נָּה זִמָּ֥ה הִֽוא׃

במילים פשוטות

התורה אוסרת לשאת אישה ואת בתה, וכן את בת בנה ובת בתה, ומכנה זאת ״זימה״. רש״י מבאר שהאיסור הוא דווקא על ידי נישואי הראשונה, ולכן נאמר לשון ״לא תיקח״ - לשון קידושין. הוא מציין שכן גם לעניין העונש נאמר לשון קיחה. אבן עזרא עוסק בלשון ״שארה הנה״ ומבאר שהם שני שמות, שאר ושארה, המורים על קרבת בשר. כך אוסרת התורה קשר עם אישה וצאצאיה יחד, ומכנה זאת בשם החמור ״זימה״, המבטא עיוות מוסרי. הפסוק מלמד שהנישואין לאישה יוצרים קרבה משפחתית גם עם בנותיה וצאצאיהן, ולכן הם נאסרים מתוך שמירה על קדושת המשפחה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ערות אשה ובתה. לֹא אָסַר הַכָּתוּב אֶלָּא עַל יְדֵי נִשּׂוּאֵי הָרִאשׁוֹנָה, לְכָךְ נֶאֱמַר לֹא "תִקַּח" - לְשׁוֹן קִיחָה, וְכֵן לְעִנְיַן הָעֹנֶשׁ, אֲשֶׁר "יִקַּח" אֶת אִשָּׁה וְאֶת אִמָּה - לְשׁוֹן קִיחָה, אֲבָל אָנַס אִשָּׁה מֻתָּר לִשָּׂא בִּתָּהּ (יבמות צ"ז):

שארה הנה. קְרוֹבוֹת זוֹ לָזוֹ:

זמה. עֵצָה, כְּתַרְגּוּמוֹ עֲצַת חֶטְאִין, שֶׁיִּצְרְךָ יוֹעֶצְךָ לַחֲטֹא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

עֶרְיַת אִתְּתָא וּבְרַתָּהּ לָא תְגַלֵי יָת בַּת בְּרָהּ וְיָת בַּת בְּרַתָּהּ לָא תִסַב לְגַלָאָה עֶרְיָתָהּ קָרִיבָן אִנוּן עֵצַת חִטְאִין הִיא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

שארה הנה. הם שני שמות שאר עם שארה. היה האל״ף ראוי לנוח כלמ״ד שלמה לולי שהיא מהגרון:

מקור: ספריא · נחלת הכלל