וַיִּקְרָא י״ח · ג׳

כְּמַעֲשֵׂ֧ה אֶֽרֶץ־מִצְרַ֛יִם אֲשֶׁ֥ר יְשַׁבְתֶּם־בָּ֖הּ לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ וּכְמַעֲשֵׂ֣ה אֶֽרֶץ־כְּנַ֡עַן אֲשֶׁ֣ר אֲנִי֩ מֵבִ֨יא אֶתְכֶ֥ם שָׁ֙מָּה֙ לֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶ֖ם לֹ֥א תֵלֵֽכוּ׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

התורה מזהירה שלא לנהוג כמעשי ארץ מצרים שישבו בה ולא כמעשי ארץ כנען שאליה הם באים, ולא ללכת בחוקותיהם. רש״י מבאר שהכתוב מגיד שמעשי המצרים והכנענים מקולקלים מכל האומות, ושדווקא המקום שישבו בו ישראל היה מקולקל מן הכול. אבן עזרא מבאר ש״ובחוקותיהם לא תלכו״ פירושו שלא ירגיל אדם עצמו ללכת בדרכם עד שתיעשה לו מנהג קבוע, וש״מעשה ארץ מצרים״ מוסב על המשפטים הכתובים בספר הברית. כך מציבה התורה גבול ברור בין תרבות ישראל לתרבות העמים שסביבו, בעניין קדושת המשפחה והמידות.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

כמעשה ארץ מצרים. מַגִּיד שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם שֶׁל מִצְרִיִּים וְשֶׁל כְּנַעֲנִיִּים מְקֻלְקָלִים מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁיָּשְׁבוּ בוֹ יִשְׂרָאֵל מְקֻלְקָל מִן הַכֹּל:

אשר אני מביא אתכם שמה. מַגִּיד שֶׁאוֹתָן עֲמָמִין שֶׁכִּבְּשׁוּ יִשְֹרָאֵל מְקֻלְקָלִים מִכֻּלָּם (שם):

ובחקתיהם לא תלכו. מַה הִנִּיחַ הַכָּתוּב שֶׁלֹּא אָמַר? אֶלָּא אֵלּוּ נִימוֹסוֹת שֶׁלָּהֶן - דְּבָרִים הַחֲקוּקִין לָהֶם - כְּגוֹן טַרְטִיָּאוֹת וְאִצְטַדִיָּאוֹת, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֵלּוּ דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים (שם):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

כְּעוֹבָדֵי עַמָא דְאַרְעָא דְמִצְרַיִם דִי יְתֶבְתּוּן בַּהּ לָא תַעְבְּדוּן וּכְעוֹבָדֵי עַמָא דְאַרְעָא דִכְנַעַן דִי אֲנָא מָעֵל יָתְכוֹן תַּמָן לָא תַעְבְּדוּן וּבְנִימוֹסֵיהוֹן לָא תְהָכוּן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ובחקתיהם לא תלכו. שלא ירגיל אדם ללכת בדרך הזה עד שיהיה לו חק:

ומעשה ארץ מצרים. על המשפטים והראיה את משפטי תעשו הם הכתובים על ספר הברית המפורש בפרשת אלה המשפטים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

כמעשה ארץ מצרים, וכמעשה ארץ כנען ר׳‎ יוסי הגלילי אומר אחר ששוקל מעשה ארץ מצרים כמעשה ארץ כנען ומעשה ארץ כנען כמעשה ארץ מצרים למה זכו הכנענים לשבת בארצם ארבעים ושבע שנים שנאמר וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים אלא בשכר שקברו את אברהם אבינו במערת המכפלה זכו. ונסמכה כאן פרשה זו לפי שהזכיר למעלה ענין השעירים שהיו עסוקים בפסח במצרים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ וְגוֹ׳. לִרְבוּתָא נָקַט ״אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ״, וַ״אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה״, כִּי מִסְתָמָא יוֹסֵף בֵּרֵר לְאֶחָיו וּלְבֵית אָבִיו הַמָּקוֹם שֶׁאֵינוֹ מְקֻלְקָל כָּל כָּךְ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְמְדוּ מִמַּעֲשֵׂיהֶם הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים. וְכֵן מִסְתַּמָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּרֵר לְיִשְׂרָאֵל הַמָּקוֹם שֶׁאֵינוֹ מְקֻלְקָל כָּל כָּךְ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְמְדוּ מֵהֶם, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר (שמות כג ל) ״מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ״, וְקֹדֶם שֶׁיְּגָרֵשׁ אֶת כֻּלָּם יֵשׁ לָחוּשׁ פֶּן יִלְמְדוּ מִמַּעֲשֵׂיהֶם. עַל כֵּן אָמַר שֶׁאֲפִלּוּ כְּמַעֲשֵׂיהֶם לֹא תַעֲשׂוּ, וְקַל וָחֹמֶר לִשְׁאָר תּוֹעֵבוֹת מִצְרַיִם אֲשֶׁר לֹא יְשַׁבְתֶּם בָּהֶם, וְקַל וָחֹמֶר לִשְׁאָר הָאֻמּוֹת. אֲבָל לְפֵרוּשׁ רַשִׁ״י שֶׁפֵּרֵשׁ בְּהֵפֶךְ זֶה מַמָּשׁ קָשֶׁה, וְכִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ לוֹמַר שֶׁדַּוְקָא כְּאוֹתָן אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בָהֶם וַאֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה הַמְקֻלְקָלִים מִכֻּלָּם לֹא יַעֲשׂוּ, אֲבָל כְּמַעֲשֵׂה אוֹתָן שֶׁאֵינָן כָּל כָּךְ מְקֻלְקָלִין יַעֲשׂוּ, חָלִילָה מִלּוֹמַר כֵּן, אֶלָּא לִרְבוּתָא נָקַט, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְיִשְׂרָאֵל מָקוֹם לִטְעוֹת בָּהֶם וְלוֹמַר, מֵאַחַר שֶׁהוּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גּוֹשֶׁן וַדַּאי הַטַּעַם לְפִי שֶׁאֵין מַעֲשֵׂיהֶם מְקֻלְקָלִים כָּל עִקָּר, וְכֵן מֵאַחַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא אוֹתָנוּ אֶל אֶרֶץ זוֹ וַדַּאי אֵין מַעֲשֵׂיהֶם מְקֻלְקָלִים, וּמָה שֶׁגֹּרְשׁוּ מֵאַרְצָם הַיְינוּ לְפִי שֶׁיָּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, שֶׁהֲרֵי הַכְּנַעֲנִי הָיָה הוֹלֵךְ וְכוֹבֵשׁ הָאָרֶץ מִזַּרְעוֹ שֶׁל שֵׁם, עַל כֵּן הֻצְרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹדִיעַ שֶׁגַּם הֵמָּה מַעֲשֵׂיהֶם מְקֻלְקָלִים, וְאִם לֹא כָּל כָּךְ כְּזוּלָתָם, מִכָּל מָקוֹם כְּדַי בִזָּיוֹן וָקֶצֶף יֵשׁ בְּמַעֲשֵׂיהֶם, וְקַל וָחֹמֶר לְזוּלָתָם.

וּמִדְּלָא עָרְבִינְהוּ וְאָמַר שְׁתֵּי פְּעָמִים ״לֹא תַעֲשׂוּ״, נוּכַל לוֹמַר שֶׁפֵּרַט כָּל עָוֹן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְהַכָּתוּב מַאֲשִׁים אֶת יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ לֵישֵׁב יְשִׁיבָה שֶׁל קֶבַע בְּמִצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה סוֹף פָּרָשַׁת וַיִּגַּשׁ (מז כז) עַל פָּסוּק ״וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ גּוֹשֶׁן״, שֶׁבְּאַשְׁמַת יִשְׂרָאֵל יְדַבֵּר, וְהֶאֱשִׁימָם אֱלֹהִים עַל שֶׁבִּקְשׁוּ לֵישֵׁב יְשִׁיבָה שֶׁל קֶבַע בְּמָקוֹם אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים לָהֶם כִּי יִהְיוּ שָׁמָּה גֵּרִים וְלֹא תּוֹשָׁבִים. וְכָל זֶה עָשׂוּ בַּעֲבוּר שֶׁהָיוּ אֲדוּקִים בְּגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּיחֶזְקֵאל (כ ה-ח) ״וָאִוָּדַע לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְגוֹ׳ וַיַּמְרוּ בִי וְגוֹ׳ וְאֶת גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ״ וְגוֹ׳. וְכֵן פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת בֹּא (י כג) שֶׁהָיוּ בְּאוֹתוֹ דּוֹר רְשָׁעִים שֶׁלֹּא רָצוּ לָצֵאת מִמִּצְרַיִם וּמֵתוּ בִּשְׁלֹשֶׁת יְמֵי אֲפֵלָה. וְעַל זֶה נֶאֱמַר כָּאן ״כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם״, כְּאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה שֶׁעֲשִׂיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּמַהוּ הַמַּעֲשֶׂה הָרַע אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם - ״אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ״, שֶׁבִּקַּשְׁתֶּם בָּהּ יְשִׁיבָה שֶׁל קֶבַע מִצַּד שֶׁחָשְׁקָה נַפְשְׁכֶם בְּגִלּוּלֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם נַפְשָׁם חָפֵצָה. לֹא תַּעֲשׂוּ עוֹד כָּאֵלֶּה לְבַקֵּשׁ יְשִׁיבָה שֶׁל קֶבַע בֵּין עַם סוֹרֵר הַהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ לֹא טוֹב, פֶּן תִּלְמְדוּ מִמַּעֲשֵׂיהֶם, כִּי כֵן קָרָה לָכֶם בְּמִצְרַיִם.

וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן, הַיְינוּ שֶׁהוּא מַאֲשִׁים אֶת יִשְׂרָאֵל עַל שֶׁמָּאֲסוּ בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה אֲשֶׁר הָיְתָה חֲבִיבָה עַל הָאָבוֹת, וְהֵמָּה מָאֲסוּ בָהּ עַד אֲשֶׁר הֻצְרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַהֲבִיאָם שָׁמָּה בְּעַל כָּרְחָם שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתָם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן״, כְּאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה שֶׁעֲשִׂיתֶם בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, וּמַהוּ הַמַּעֲשֶׂה - ״אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה״, כִּי עֵינֵיכֶם הָרוֹאוֹת שֶׁאֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה בְּעַל כָּרְחֲכֶם. כִּי בְאֵלִים אָמְרוּ (שמות טז ג): ״מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְּיַד ה׳ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם״; הַמְרַגְּלִים אָמְרוּ (במדבר יד ד): ״נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה״; וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במד״ר כא י): הַנָּשִׁים הָיוּ מְחַבְּבוֹת הָאָרֶץ וְהָאֲנָשִׁים שְׂנֵאוּהָ; וְכֵן הֻצְרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַסִּיבָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁלֹּא יָשׁוּבוּ מִצְרַיְמָה. וּמִכָּל זֶה רְאָיָה שֶׁמָּאֲסוּ בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה הַנִּבְחֶרֶת מִימוֹת הָאָבוֹת לִמְקוֹם קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה, וְרוֹב מִצְווֹת הַתּוֹרָה תְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ, וּבְכָל אֵלֶּה מָאֲסוּ יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר הֻצְרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַהֲבִיאָם שָׁמָּה בְּעַל כָּרְחָם וְלִשָּׂא אוֹתָם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים, כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאוֹמֵן אֶת הַיּוֹנֵק אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה, וְעַל יְדֵי סִבּוּב מִדְבָּרוֹת שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם מָקוֹם לַחֲזוֹר. לֹא תַּעֲשׂוּ כֵן עוֹד, אֶלָּא תֵּלְכוּ לִרְצוֹנְכֶם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר הָאֱלֹהִים, כִּי זֶה הוּא הַמּוּכָן לִשְׁמִירַת כָּל מִשְׁפְּטֵי ה׳ וְחֻקּוֹתָיו. וְנָתַן טַעַם עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, עַל מָה שֶׁאָמַר שֶׁלֹּא יְבַקְשׁוּ יְשִׁיבָה שֶׁל קֶבַע בְּאֶרֶץ טְמֵאָה בְּמִצְרַיִם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְמְדוּ לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבוֹתָם, עַל זֶה אָמַר ״וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ״. וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן שֶׁזֵּרְזָם לָלֶכֶת אֶל הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה כְּדֵי לְקַיֵּם הַמִּצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ, עַל זֶה אָמַר ״אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ״ וְגוֹ׳, כִּי הֵמָּה מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל