אִ֥ישׁ אִישׁ֙ אֶל־כׇּל־שְׁאֵ֣ר בְּשָׂר֔וֹ לֹ֥א תִקְרְב֖וּ לְגַלּ֣וֹת עֶרְוָ֑ה אֲנִ֖י יְהֹוָֽה׃ {ס}

לא תקרבו. לְהַזְהִיר הַנְּקֵבָה כַּזָּכָר, לְכָךְ נֶאֱמַר לְשׁוֹן רַבִּים:

אני ה'. נֶאֱמָן לְשַׁלֵּם שָׂכָר:

גְבַר גְבַר לְכָל קָרִיב בִּסְרֵהּ לָא תִקְרְבוּן לְגַלָאָה עֶרְיָא אֲנָא יְיָ

איש איש. כל איש ואיש ובעבור שלא הזכיר מבית ישראל לא נעזוב הגר שיעשה אחת מהתועבות הנזכרות בארצנו שלא יטמא את הארץ:

אל כל שאר בשרו. שם כלל לכל העריות ואחר כן פרט. ורב אהרן הכהן אמר שפירושו להוציא שכבת זרע לבטלה:

לא תקרבו. כנוי לשכיבה וכן ואקרב אל הנביאה וקרוב ממלת אל תגשו אל אשה:

ערוה. דבר מגונה נחשף צריך להתכסות:

וטעם אני ה׳‎. שהשם אוהב הנבדל לעבדו ולשמוע דברו והר סיני לעד גם הראשון והוא סוד האדם ובעבור שיצר לב האדם כבהמות לא יתכן לאסור כל הנקבות והנה אסר כל הנמצאות עמו בכל עת ובפרשה כי תצא מחנה אגלה לך סוד סתום וחתום והנה כל המתגאל ירחק משם השם המקובל על כן הזכיר אני ה׳‎:

לא תקרבו כנוי לשכיבה, כמו ואבימלך לא קרב אליה, ואקרב אל הנביאה.

לא תקרבו הרי כאן שנים ללמדך שאף האשה מוזהרת.

אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ וְגוֹ׳. קְרִיבָה הַמְּבִיאָה לִידֵי גִלּוּי עֶרְוָה וְהַיְנוּ הַיִּחוּד כִּי הוּא הַמֵּבִיא לִידֵי עֶרְוָה. וּלְכָךְ אָמַר ״אִישׁ אִישׁ״ דַּוְקָא כְּשֶׁיִּהְיֶה כָּל אִישׁ וָאִישׁ לְבַדּוֹ עִם הָאִשָּׁה, שֶׁהֲרֵי שְׁנֵי אֲנָשִׁים מֻתָּרִים לְהִתְיַחֵד עִם אִשָּׁה אַחַת, וְאֵין ״אִישׁ אִישׁ״ כִּי אִם כָּל אִישׁ לְבַדּוֹ. וְאָמַר ״לֹא תִקְרְבוּ״ לְשׁוֹן רַבִּים, לְהַזְהִיר גַּם אֶת הַנְּקֵבָה כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י. וְטַעַם אִסּוּר הָעֲרָיוֹת פֵּרַשׁ הָרַמְבַּ״ם שֶׁהוּא לְמַעֵט הַמִּשְׁגָּל כִּי אֵלּוּ הַנָּשִׁים קְרוֹבוֹת אֵלָיו וּמְצוּיוֹת אֶצְלוֹ תָּמִיד. וְהָרַמְבַּ״ן סָתַר זוֹ הַדֵּעָה כִּי רָאִינוּ שֶׁהַכָּתוּב הִתִּיר לוֹ נָשִׁים לַאֲלָפִים. עַל כֵּן פֵּרֵשׁ שֶׁמִּצְוָה זוֹ סוֹד. וְנִרְאֶה שֶׁלְּכָךְ נֶאֱמַר בָּהּ ״אֲנִי ה׳״, רוֹצֶה לוֹמַר אֲנִי הַיּוֹדֵעַ טַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר, וְלָכֶם חֻקָּה.