וַיִּקְרָא י״ט · י״ב

וְלֹֽא־תִשָּׁבְע֥וּ בִשְׁמִ֖י לַשָּׁ֑קֶר וְחִלַּלְתָּ֛ אֶת־שֵׁ֥ם אֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃

במילים פשוטות

האיסור להישבע בשם ה׳ לשקר, שכן בכך מחלל אדם את שם אלוהיו. רש״י מסביר שהפסוק בא להשלים את האמור בעשרת הדיברות ״לא תשא את שם ה׳ אלהיך לשוא״: משם היה מקום לחשוב שאין חיוב אלא על השם המיוחד, ובא פסוק זה לרבות גם את שאר הכינויים של השם. אבן עזרא מקשר את הפסוק לאיסור הגניבה שלפניו, שהחשוד בגניבה או בפיקדון עלול להישבע לשקר, ולכן נסמכה האזהרה. הוא מבאר שהנשבע לשקר כאילו מכחיש את ה׳ בכבודו. השבועה בשם ה׳ היא עניין חמור, ושבועת שקר פוגעת בכבוד שמים.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ולא תשבעו בשמי. לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא (שמות כ'), יָכוֹל לֹא יְהֵא חַיָּב אֶלָּא עַל שֵׁם הַמְיֻחָד, מִנַּיִן לְרַבּוֹת כָּל הַכִּנּוּיִין? תַּ"ל וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר - כָּל שֵׁם שֶׁיֵּשׁ לִי (ספרא):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְלָא תִשָׁבְעוּן בִּשְׁמִי לְשִׁקְרָא וְתַחֵל יָת שְׁמָא דֶאֱלָהָךְ אֲנָא יְיָ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וטעם ולא תשבעו בשמי לשקר. אחר לא תגנובו כי החשוד בגנבה ופקדון ישבע. וטעם תשבעו. להכניס המשביע:

וטעם וחללת. שהנשבע לשקר מכחש השם כאשר פירשתיו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ולא תשבעו - אפילו בלא כפירת ממון.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ולא תשבעו כתב לך ולא תשבעו באחרונה כי החשוד בגנבה ובפקדון ישבע לא תגנובו, ולא תכחשו ולא תשבעו, אהדריה קרא להזהיר את הרבים.

וחללת את שם שהנשבע לשקר אינו מחשיב שם הקב״‎ה ונשבע בו ומשקר.

מקור: ספריא · נחלת הכלל