לֹֽא־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־תִטֹּר֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י יְהֹוָֽה׃

לא תקם. אָמַר לוֹ הַשְׁאִילֵנִי מַגָּלְךָ, אָמַר לוֹ לָאו, לְמָחָר אָמַר לוֹ הַשְׁאִילֵנִי קַרְדֻּמְּךָ, אָמַר לוֹ אֵינִי מַשְׁאִילְךָ כְּדֶרֶךְ שֶׁלֹּא הִשְׁאַלְתַּנִי, זוֹ הִיא נְקִימָה; וְאֵיזוֹ הִיא נְטִירָה? אָמַר לוֹ הַשְׁאִילֵנִי אֶת קַרְדֻּמְּךָ, אָמַר לוֹ לָאו, לְמָחָר אָמַר לוֹ הַשְׁאִילֵנִי מַגָּלְךָ, אָמַר לוֹ הֵא לְךָ, אֵינִי כְמוֹתְךָ שֶׁלֹּא הִשְׁאַלְתַּנִי, זוֹ הִיא נְטִירָה, שֶׁנּוֹטֵר הָאֵיבָה בְּלִבּוֹ, אַעַ"פִּי שֶׁאֵינוֹ נוֹקֵם (ספרא; יומא כ"ג):

ואהבת לרעך כמוך. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה (ספרא):

לָא תִקוֹם וְלָא תִטַר דְבָבוּ לִבְנֵי עַמָךְ וּתְרַחֵם לְחַבְרָךְ כְּוָתָךְ אֲנָא יְיָ

לא תקם ולא תטר. מפורש בדברי חז״ל:

ואהבת לרעך. על דעת רבים שהלמ״ד נוסף כלמ״ד לאבנר ועל דעתי שהוא כמשמעו שיאהב הטוב לחברו כמו לנפשו:

וטעם אני ה׳‎. כי אני אלוה אחד בראתי אתכם:

לא תקום - לגמול לו רעה תחת רעה.

ולא תטר - אפילו בלבבך אלא עבור על מדתך.

ואהבת לרעך כמוך - רעך הוא אם טוב [הוא], אבל לא אם הוא רשע, כדכתיב: יראת ה' שנאת רע.

לא תקם לפי שהחימה מכבשתך, אבל הקב״‎ה שהוא כובש את החימה כתיב נוקם ה׳‎ ובעל חימה.

ולא תטר בממון דבר הכתוב, אבל בשל גוף, אינו זקוק למחול לו עד שיפיסנו.

לא תקם במעשה. ולא תטר במחשבה.

לא תקם פרש״‎י, אמר לו השאילני מגלך וכו׳‎ וא״‎ת מאי שנא שאין הקב״‎ה מזהיר בלאו על אותו שלא רצה על לא דבר להשאיל לחבירו כליו ועל זה שיש לו עליו טענה גדולה שלא רצה להשאילו תחלה הזהיר בלאו. וי״‎ל שהראשון לא הניח להשאיל לו אלא מחמת צרות עין שהיה מגלו חביב עליו ואין הקב״‎ה מכריחו להשאיל כליו שלא מרצונו. אבל זה שהיה משאיל לו לולי השנאה שהוא רוצה להנקם, אם כן מחמת שנאה הוא עושה כך, לפיכך אמר הקב״‎ה תנצח האהבה שיש לך עמו את השנאה שיש לך עמו ומתוך כך יבא שלום בעולם.

ואהבת לרעך כמוך אם תעשה כן תאהבהו, והלמ״‎ד בו יתרה, דוגמא לכל חיל פרעה, לכל כליו תעשה נחשת. ד״‎א אינו אומר ואהבת רעך כמוך. דאי אפשר לעשות כן אלא לרעך, פירוש ואהבת לעשות לו טובה כמו שאתה אוהב שיעשה הוא לך. דעלך סני לחברך לא תעביד. וכן תפרש גבי והגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך.

לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ. לֹא אָמַר ״עֲמִיתֶךָ״, לְפִי שֶׁהַנְּקִימָה וְהַנְּטִירָה תְּכוּנָה רָעָה בְּגוּף הָאָדָם, וְאֵין מִן הָרָאוּי לְבַקֵּשׁ נְקָמָה עַל שׁוּם אָדָם שֶׁהוּא מִבְּנֵי עַמְּךָ אִם טוֹב וְאִם רָע, לְפִי שֶׁמִּסְתָּמָא הַנְּקָמָה הִיא עַל מָה שֶׁעָשָׂה לְךָ בְּגוּפְךָ אוֹ בְּמָמוֹנְךָ, וְהַדְּבָרִים הָהֵם אֵינָן סְפוּנִין וַחֲשׁוּבִים כָּל כָּךְ שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִין לִנְקֹם עֲלֵיהֶם. אָמְנָם מוּתָּר לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם כִּי הֵמָּה מִסְתָּמָא רוֹצִים לְהַעֲבִירְךָ מֵעַל מִצְוֹת ה׳ וּלְהַדִּיחֲךָ מֵעַל ה׳ אֱלֹהֶיךָ, וְזֶה דָּבָר חָשׁוּב וְסָפוּן וְרָאוּי לְבַקֵּשׁ נְקָמָה עַל זֶה, כִּי הִיא נִקְרֵאת נִקְמַת ה׳. לְכָךְ נֶאֱמַר כָּאן: ״אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ״, לְמַעֵט הַגּוֹיִם שֶׁאֵינָן מִבְּנֵי עַמְּךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמט ז): ״לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַגּוֹיִם״, כִּי נִקְמַת ה׳ הִיא. וְעַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות לג.): גְּדוֹלָה נְקָמָה שֶׁנִּתְּנָה בֵּין שְׁנֵי שֵׁמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֵל נְקָמוֹת ה׳״ (שם צד א). הוֹרוּ בָּאֶצְבַּע שֶׁתְּחִלַּת הַנְּקָמָה וְסוֹפָהּ לֹא תִהְיֶה כִּי אִם לְשֵׁם ה׳, דְּהַיְנוּ בִּזְמַן שֶׁיְּבַקֵּשׁ אֵיזֶה אָדָם לְהַדִּיחֲךָ מֵעַל מִצְוֹת ה׳, כִּי גָּדוֹל הַמַּחֲטִיא אֶת הָאָדָם יוֹתֵר מִן הַהוֹרְגוֹ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י עַל פָּסוּק ״לֹא תְתַעֵב מִצְרִי״ (דברים כג ח). וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ שֶׁכָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵינוֹ נוֹקֵם וְנוֹטֵר כְּנָחָשׁ אֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם (יומא כב:), וְזֶה לִכְבוֹד תּוֹרַת ה׳ אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ.

אֲבָל עַל כָּל הַמְּאֹרָעוֹת שֶׁבַּגּוּפוֹת, לֹא רָצָה ה׳ שֶׁיְּבַקֵּשׁ הָאָדָם נְקָמָה עֲלֵיהֶם. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְתִינוֹק הַמְּשַׂחֵק וְעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה נַעֲרוּת בְּאֵיזֶה בִּנְיָן אוֹ אֵיזֶה דָּבָר אַחֵר, וּבָא אֵיזֶה אָדָם וְקִלְקֵל כָּל מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר בָּנָה וַאֲשֶׁר נָטַע הַיֶּלֶד, וְהַיֶּלֶד צוֹעֵק לִפְנֵי אָבִיו צְעָקָה גְּדוֹלָה וּמָרָה עַל זֶה, וְאִלּוּ הָיָה אָבִיו מַשְׁגִּיחַ בּוֹ וְעוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ הָיָה הוֹרֵג לָזֶה הָאָדָם, אָמְנָם אָבִיו אֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ בְּקוֹלוֹ כְּלָל, כִּי אַף אִם הַקָּטָן כְּפִי מִעוּט שִׂכְלוֹ הוּא חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת לוֹ רָעָה גְּדוֹלָה, מִכָּל מָקוֹם הָאָב רוֹאֶה בְּשִׂכְלוֹ שֶׁאֵין הַדָּבָר כֵּן, וְשֶׁכָּל מַעֲשֵׂה הַבֵּן הָיוּ הֲבָלִים מַעֲשֵׂה תַּעְתּוּעִים, וְאֵינָן כְּדַאי שֶׁבַּעֲבוּרָם יִהְיֶה לָזֶה כְּאוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם, כִּי כְּפִי הָאֱמֶת לֹא עָשָׂה לוֹ זֶה כְּלוּם. כָּךְ הוּא הָעִנְיָן בֵּין אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם לִבְרוּאָיו, אֲשֶׁר לְפִי מִעוּט הַשָּׂגָתָם בַּמּוּשְׂכָּלוֹת הֵם חוֹשְׁבִים כִּי כָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה יֵשׁ בָּהֶם צַד מַעֲלָה וּשְׁלֵמוּת, וְהַנּוֹגֵעַ בִּכְבוֹדָם אוֹ בְּגוּפָם אוֹ בְּמָמוֹנָם נִרְאֶה לָהֶם כִּי הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת עִמָּהֶם רָעָה, וְצוֹעֲקִים לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם שֶׁיִּנְקֹם נִקְמָתָם. אֲבָל לִפְעָמִים אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁגִּיחַ בְּקוֹל זַעֲקָתָם כְּשֶׁאֵין בְּרָעָה זוֹ תַּעֲרוֹבֶת דָּבָר הַנּוֹגֵעַ בְּנִשְׁמָתוֹ שֶׁל אָדָם, כִּי בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל הָעִנְיָנִים אֲשֶׁר בְּנֵי אָדָם מְסַגְּלִים בָּהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמִין מַמָּשׁ לִצְחוֹק וּשְׂחוֹק אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ הַיֶּלֶד שֶׁהִזְכַּרְנוּ, עַל כֵּן אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁגִּיחַ בָּהֶם זוּלַת בִּזְמַן שֶׁעַל יְדֵי מְאֹרָעוֹת שֶׁבַּגּוּפוֹת יַגִּיעַ לוֹ בִּטּוּל תּוֹרָה וּמִצְוָה, אָז הַנְּקָמָה נִקְמַת ה׳.

וְעַל דָּבָר זֶה מְיֻסָּד הַמִּזְמוֹר הַמַּתְחִיל ״אֵל נְקָמוֹת ה׳״ וְגוֹ׳ (תהלים צד א), הַמַּקְדִּים לוֹמַר שֶׁאֵין לְבַקֵּשׁ נְקָמָה כִּי אִם בְּדָבָר שֶׁהוּא נִקְמַת ה׳ כָּאָמוּר, אַחַר כָּךְ אָמַר ״עַד מָתַי רְשָׁעִים ה׳״ וְגוֹ׳ עַד ״ה׳ יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם כִּי הֵמָּה הָבֶל״. וּבֵאוּר הַדָּבָר הוּא שֶׁבָּא לְהַשְׁקִיט תְּלוּנוֹת הָאוֹמְרִים עָזַב ה׳ אֶת הָאָרֶץ, וְגוֹזְרִים אֹמֶר שֶׁוַּדַּאי לֹא יִרְאֶה יָּהּ וְלֹא יָבִין בְּכָל מַעֲשֵׂה הַשְּׁפָלִים, כִּי אֵיכָכָה יוּכַל וְרָאָה בְּאָבְדַן מוֹלַדְתּוֹ עֲנִיִּים וּמְדֻכִּים אַלְמָנָה גֵּר וְיָתוֹם וְלֹא יִקַּח נְקָמָה מִן עוֹשֵׂי הָרָעָה. אֵין זֶה כִּי אִם מִצַּד שֶׁאֵין הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ בַּשְּׁפָלִים. עַל זֶה אָמַר כִּמְתָרֵץ לוֹמַר שֶׁאֵין הַדָּבָר כֵּן אֶלָּא לְפִי שֶׁה׳ יוֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת הָאָדָם כִּי הֵמָּה הֶבֶל, כִּמְשַׁל הַתִּינוֹק הַמְּשַׂחֵק, עַל כֵּן אֵין הקב״ה מַקְפִּיד עֲלֵיהֶם בְּכָל זְמַן. וְעַל זֶה מְיֻסָּד כָּל הַמִּזְמוֹר הָאוֹמֵר ״עַד מָתַי רְשָׁעִים ה׳״ וְגוֹ׳. אַחַר שֶׁאָמַר ״אֵל נְקָמוֹת ה׳״ קָרָא תִּגָּר עַל הָאוֹמְרִים ״לֹא יִרְאֶה יָּהּ״ וְגוֹ׳ זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ״עַמְּךָ ה׳ יְדַכְּאוּ וְנַחֲלָתְךָ יְעַנּוּ וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה יָּהּ״ וְגוֹ׳ דְּאִם לֹא כֵן לָמָּה לֹא יִנְקֹם מִמֶּנּוּ, עַל זֶה הֵשִׁיב וְאָמַר: ״בִּינוּ בּוֹעֲרִים בָּעָם וְגוֹ׳ הֲיוֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט״ וְגוֹ׳. וְאִם תֹּאמַר אַחַר שֶׁשּׁוֹמֵעַ וּמַבִּיט, לָמָּה לֹא יִנְקֹם מִמֶּנּוּ, שֶׁהֲרֵי אֵל נְקָמוֹת ה׳. עַל זֶה אָמַר כִּמְתָרֵץ: ״ה׳ יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם כִּי הֵמָּה הָבֶל״, כִּי אִם הַמְּאֹרָעוֹת שֶׁבַּגּוּפוֹת בְּעֵינֵינוּ דָּבָר גָּדוֹל הֵנָּה, בְּעֵינֵי ה׳ מוּסַר הֲבָלִים הֵמָּה (ירמיה י ח) כִּמְשַׁל הַתִּינוֹק הַמְשַׂחֵק. וְאִם תֹּאמַר עַל כָּל פָּנִים לָמָּה יִרְאֶה ה׳ עָמָל וָכַעַס שֶׁרָשָׁע מַכְתִּיר אֶת הַצַּדִּיק. עַל זֶה אָמַר: ״אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ״, כִּי אֶת אֲשֶׁר חָפֵץ ה׳ בּוֹ אוֹתוֹ יוֹכִיחַ בְּיִסּוּרִין, אַךְ שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהֶם בִּטּוּל תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁלָּמְדוּ רז״ל מִן פָּסוּק ״וּמִתּוֹרָתְךָ תְּלַמְּדֶנּוּ״ (ברכות ה.), לְפִי שֶׁאִם הָיָה בָּהֶם בִּטּוּל תּוֹרָה הָיָה הקב״ה מִתְנַקֵּם מִן הַמְסַבְּבִים בִּטּוּלָהּ. לְכָךְ נֶאֱמַר ״לֹא תִּקֹם״ וְגוֹ׳ כִּי כָל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה אֵינָן חֲשׁוּבִים לִפְנֵי ה׳ יִתְבָּרַךְ וְדוֹמֶה כְּאִלּוּ לֹא עָשָׂה לוֹ כְּלוּם, עַל כֵּן אֵין נָכוֹן לְבַקֵּשׁ נְקָמָה מִשּׁוּם אָדָם שֶׁהוּא מֵעַמָּיו.

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ. אָמְרוּ רז״ל זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה. וּבְמַסֶּכֶת שַׁבָּת (לא.) מַעֲשֶׂה בְּהַהוּא גֵּר שֶׁאָמַר לַמְּדֵנִי כָּל הַתּוֹרָה כְּשֶׁאֲנִי עוֹמֵד עַל רֶגֶל אֶחָד, וְלִמְּדוֹ הִלֵּל פָּסוּק ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״, כָּל דַּעֲלָךְ סָנֵי לְחַבְרָךְ לָא תַּעֲבֵד, וְאִידָךְ פֵּרוּשָׁא זִיל גְּמֹר. וּכְפִי הַנִּרְאֶה שֶׁהַגֵּר הָיָה גֵּר צֶדֶק וְלֹא הָיָה מֵהַתֵּל הִתּוּלִים לוֹמַר בְּדֶרֶךְ שְׂחוֹק שֶׁיְּלַמְּדוֹ כָּל הַתּוֹרָה בְּעוֹד שֶׁהוּא עוֹמֵד עַל רֶגֶל אֶחָד מַמָּשׁ, אֶלָּא וַדַּאי בִּקֵּשׁ מַמָּשׁ שֶׁיַּעֲמִיד לוֹ כָּל מִצְוֹת הַתּוֹרָה עַל יְסוֹד אֶחָד, דְּהַיְנוּ רֶגֶל אֶחָד אֲשֶׁר עָלָיו יַעֲמִיד לוֹ כָּל הַמִּצְוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי שִׁכְחָה הַמְּצוּיָה בְּגֵר אֲשֶׁר לֹא לָמַד מִנְּעוּרָיו כְּלוּם מִמִּצְוֹת הַתּוֹרָה. עַל כֵּן בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּמְסֹר לוֹ כְּלָל אֶחָד הַכּוֹלֵל כָּל הַתּוֹרָה, וְעַל דֶּרֶךְ הַמְּלִיצָה אָמַר כְּשֶׁאֲנִי עוֹמֵד עַל רֶגֶל אֶחָד, וְכַוָּנָתוֹ לִמְסֹר לוֹ דָּבָר הַנֶּאֱמָר מְהֵרָה בְּלָשׁוֹן קָצָר, וְהַיְנוּ גַּם כֵּן יְסוֹד וְרֶגֶל אֶחָד, וְעַל יְדֵי שֶׁיִּזְכֹּר כְּלָל זֶה יִזְכֹּר אֶת כָּל מִצְוֹת ה׳.

וְלִמְּדוֹ פָּסוּק ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה׳״, כִּי כְּבָר אָמְרוּ רז״ל (מכות כד): בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה״ (חבקוק ב ד). וְזֶה אֵינוֹ סוֹתֵר דִּבְרֵי הִלֵּל, כִּי כָל מִצְוֹת הַתּוֹרָה הֵם עַל שְׁנֵי סוּגִים: הָאֶחָד הוּא, הַמִּצְוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם ב״ה, וִיסוֹד לְכֻלָּם הָאֱמוּנָה בַּה׳; הַשֵּׁנִי הוּא, הַמִּצְוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וִיסוֹד לְכֻלָּם פָּסוּק ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״. וּמִטַּעַם זֶה הָיוּ הַכְּרוּבִים פּוֹרְשִׂים כְּנָפַיִם לְמַעְלָה מַחְוֵי כְּלַפֵּי מַעְלָה, כְּנֶגֶד הַמִּצְוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו, כְּנֶגֶד הַמִּצְוֹת שֶׁבֵּין אִישׁ לַחֲבֵרוֹ. וּכְשֶׁאָמַר כָּאן עַל רֶגֶל אֶחָד, הַיְנוּ יְסוֹד אֶחָד לְכָל סוּג. וְעַל כֵּן אָמַר לוֹ פָּסוּק ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״, וְעַל רֶגֶל זֶה הֶעֱמִיד לוֹ כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְאָמַר לוֹ גַּם סוֹף הַפָּסוּק: ״אֲנִי ה׳״, דְּהַיְנוּ הַיְּסוֹד שֶׁעָלָיו הֶעֱמִיד חֲבַקּוּק כָּל מִצְוֹת הַתּוֹרָה, וְהַיְנוּ הָאֱמוּנָה בַּה׳. וּמַאֲמַר ״אֲנִי ה׳״ דֻּגְמַת דִּבּוּר ״אָנֹכִי״, הַכּוֹלֵל כָּל דִּבְּרוֹת רִאשׁוֹנוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם ב״ה, וְחוֹתֵם לְכֻלָּם כִּבּוּד אָב וָאֵם, כִּי מִסּוֹף דְּבָרוֹ נִכָּר שֶׁרֹאשׁ דְּבָרוֹ אֱמֶת, יַעַן כִּי יֻקַּח קַל וָחֹמֶר מִן כִּבּוּד אָב וָאֵם אֶל כִּבּוּד הַשֻּׁתָּף הַשְּׁלִישִׁי יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, הֲלֹא הוּא אָבִיךְ קָּנֶךָ. וְדִבּוּר ״לֹא תַחְמֹד״ כּוֹלֵל כָּל חֲמִשָּׁה דִּבְּרוֹת אַחֲרוֹנוֹת, וְהוּא כְּנֶגֶד ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״, כִּי שְׁנֵיהֶם כּוֹלְלִים כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. וְכֵן אָמַר רַבִּי לֵוִי (ויק״ר כד ה): עֲשָׂרָה דִּבְּרוֹת כְּתוּבִים בְּפָרָשָׁה זוֹ, וּמַסִּיק שֶׁדִּבּוּר ״לֹא תַחְמֹד״ כְּנֶגֶד ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״ עַיֵּן שָׁם.

לֹא תִקֹּם וְגוֹ׳. רַזַ״ל (תורת כהנים כאן; יומא כג.) אָמְרוּ: נְקִימָה הוּא שֶׁעוֹשֶׂה לוֹ כְּמַעֲשֵׂהוּ הָרַע, נְטִירָה שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ ״לֹא אֶעֱשֶׂה לְךָ כְּמַעֲשֶׂיךָ״. וּכְפִי זֶה נָתַן טַעַם הַכָּתוּב לְמִצְוָה זוֹ בִּסְמִיכוּת ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״, פֵּרוּשׁ כִּי ה׳ חָפֵץ שֶׁתִּהְיֶה אוֹהֵב רֵעֲךָ כָּמוֹךָ, וְאִם אַתָּה אוֹמֵר לוֹ כֵּן, הֲרֵי גִּלִּיתָ דַּעְתְּךָ כִּי טָמוּן הָיָה בְלִבְּךָ מַעֲשֵׂהוּ בִּלְתִּי הָגוּן לְךָ. וְנָתַן טַעַם לַדָּבָר ״אֲנִי ה׳״, פֵּרוּשׁ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם (זוהר ח״ג טז.) שֶׁבְּאֶמְצָעוּת יִחוּד הַלְּבָבוֹת מִתְיַחֵד שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, לֶהֱיוֹת שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הֵם עַנְפֵי שֵׁם הֲוָיָ״ה בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב (דברים ל״ב:ט׳) ״כִּי חֵלֶק ה׳ עַמּוֹ״.

וְנִתְחַכֵּם ה׳ לְצַוּוֹת בְּעִנְיַן הַנְהָגַת יִשְׂרָאֵל זֶה עִם זֶה בְּהַדְרָגָה. מִצְוָה א׳: לֹא תִשְׂנָא. ב׳: לֹא תִקֹּם וְגוֹ׳. ג׳: וְאָהַבְתָּ, וְדִקְדֵּק לוֹמַר, אָחִיךָ, עַמְּךָ, לוֹמַר שֶׁאֵין מִצְוָה אֶלָּא עַל אֲנָשִׁים שֶׁעוֹשִׂים מַעֲשֵׂה עַמְּךָ, אֲבָל שׂוֹנְאֵי ה׳ כְּגוֹן הַמּוּמָרִים וְהָאֶפִּיקוֹרְסִים אָסוּר לֶאֱהֹב אוֹתָם וְאַדְרַבָּה צָרִיךְ לִשְׂנאוֹתָם, כְּאָמְרוֹ (תהלים קלט:כא) ״הֲלֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה׳ אֶשְׂנָא״: