ומקדשי תיראו. לֹא יִכָּנֵס בְּמַקְלוֹ וּבְמִנְעָלוֹ וּבַאֲפֻנְדָּתוֹ וּבְאָבָק שֶׁעַל רַגְלָיו (ברכות נ"ד); וְאַעַ"פִּי שֶׁאֲנִי מַזְהִירְכֶם עַל הַמִּקְדָּשׁ, אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ - אֵין בִּנְיַן הַמִּקְדָּשׁ דּוֹחֶה שַׁבָּת (ספרא):
יָת יוֹמֵי שַׁבַּיָא דִילִי תִּטְרוּן וּלְבֵית מַקְדְשִׁי תְּהוֹן דָחֲלִין אֲנָא יְיָ
וטעם להזכיר את שבתתי תשמרו. בעבור המת שאין אבל בשבת:
וטעם ומקדשי תיראו. על הכהן הגדול שלא יהיה כשאר האבלים וכן אזהרה על כל אנשי המקדש:
וטעם אני ה׳. שאם לא ייראו ממקדשו ויתנו לו כבוד יענישם:
את שבתתי תשמרו כמו שפרש״י. ואעפ״י שהזהירנו כיוצא בזה גבי משכן חזר והזהיר אף גבי מקדש לפי שהוא קדוש וקבוע ביותר. ומקדשי תיראו ולפיכך אל תפנו אל האבות ואל הידענים, כי מה לכם אל האבות ואל הידעונים הרי יש לכם מקדש שיש בו אורים ותומים. ד״א ומקדשי תיראו מצות קדושתי כל המצוות קרואות בלשון קדושה. וראיה לדבר בפרשה של מטה למען טמא את מקדשי שהוא לשון קדושה ולחלל את שם קדשי שלאחריו כפל מלה ואין לפרשו לשון מקדש ממש כי מה טומאת מקדש יש במעביר מזרעו למולך.
אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה חָזַר לוֹמַר פַּעַם שְׁנִיָּה מַה שֶׁצִּוָּה בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה (ויקרא יט:ג). וְרַזַ״ל בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים אָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: יָכוֹל יְהֵא בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת? תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ״ וְגוֹמֵר, עַד כָּאן. דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יוֹצִיאוּ אוֹתָנוּ מִקּוֹשִׁי הַסְּמִיכוּת, אֲבָל קוֹשִׁי הַכֶּפֶל בִּמְקוֹמוֹ מֻנָּח, שֶׁהָיָה לוֹ לִכְתֹּב ״וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ״ סָמוּךְ לְמַאֲמַר ״וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ״ הָאָמוּר בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה, וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר פַּעַם שְׁנִיָּה ״וְאֶת שַׁבְּתֹתַי״ וְגוֹ׳.
וְנִרְאֶה כִּי מִצְוָה זוֹ קְשׁוּרָה עִם מַה שֶׁלְּפָנֶיהָ, כִּי לְצַד שֶׁצִּוָּה ה׳ לָאָב לְבַל יְחַלֵּל בִּתּוֹ לְהַזְנוֹתָהּ, לִפְעָמִים יִמָּצֵא כִּי הַבַּת מֵעַצְמָהּ תְּחַלֵּל כְּבוֹד עַצְמָהּ וּכְבוֹד אָבִיהָ לִזְנוֹת וְאֵין יַד הָאָב בָּאֶמְצַע, לָזֶה צִוָּה ה׳ לָאָב שֶׁיַּעֲשֶׂה שְׁמִירָה לְבַל תִּזְנֶה הַבַּת כִּי הַכֹּל תָּלוּי בַּמּוֹלִיד. וְלֶהֱיוֹת שֶׁיֵּשׁ שָׁלֹשׁ סִבּוֹת אֲשֶׁר יַפְעִילוּ הוֹלָדַת טֶבַע רַע בַּנּוֹלָדִים: הָאֶחָד, אִם בִּשְׁעַת הַזִּוּוּג יְכַוֵּן אֶל הֲנָאַת הַמִּשְׁגָּל לֹא לְסִבַּת מִצְוַת הַבּוֹרֵא לְקַיֵּם הַמִּין, זֶה יוֹלִיד בַּנּוֹלָד תִּגְבּוֹרֶת (רַע). הַמִּין הַשֵּׁנִי מִמֶּנָּה, פֵּרוּשׁ מִצַּד שֶׁהָאִשָּׁה מַעֲשֶׂיהָ לֹא טוֹבִים, רַחְלָא בָּתַר רַחְלָא אָזְלָא (כתובות סג.). ג׳, אִם הַמּוֹלִידִים אָב אוֹ אֵם חָשְׁבוּ בְּחִינַת הָרַע בְּהֶסַּח הַדַּעַת, וּכְמַעֲשֵׂה חִזְקִיָּה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (סנהדרין קד.) אֲשֶׁר מַחֲשַׁבְתָּם סִבְּבָה הוֹלָדַת בִּלְתִּי הָגוּן, הֲגַם הֱיוֹתָם יְסוֹדֵי עוֹלָם.
כְּנֶגֶד סִבָּה רִאשׁוֹנָה אָמַר אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם בַּזֹּהַר (ח״ב פט.) בְּפָסוּק ״לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי״ (ישעיהו נו:ד), שֶׁהֵם הַצַּדִּיקִים הַמְּסָרְסִים אֶת עַצְמָם וְאֵינָם נִזְקָקִים לִנְשׁוֹתֵיהֶם אֶלָּא בְּלֵיל שַׁבָּת, וּמוֹשְׁכִין לִבְנֵיהֶם נְשָׁמוֹת קְדוֹשִׁים, עַד כָּאן. הֲרֵי שֶׁהָרוֹצֶה לְהוֹלִיד בֵּן בַּעַל נֶפֶשׁ טְהוֹרָה צָרִיךְ לְסָרֵס עַצְמוֹ וְלַעֲצֹר כֹּחַ הַתָּאֵב, וְלֹא יִפְעַל אֶלָּא לַתַּכְלִית הַמְּצֻוֶּה בּוֹ מֵאֵת ה׳ בָּרוּךְ הוּא. וְהוּא מַאֲמַר ה׳ לִמְנֹעַ נֶפֶשׁ זוֹנָה מִבֵּיתוֹ, אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ לְהִזְדַּוֵּג בָּהֶם, וּבָזֶה תּוֹלִיד נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה הַמּוֹאֶסֶת בִּזְנוּת. וּכְנֶגֶד סִבָּה שְׁנִיָּה שֶׁהוּא הַחֲשָׁשׁ מִצַּד הָאֵם אָמַר וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ, אַזְהָרָה לִירֹא מֵהַמִּקְדָּשׁ, וּבָזֶה תִּשְׁמֹר עַצְמָהּ הָאִשָּׁה לְבַל יְבִיאֶנָּה אֶל הַמִּקְדָּשׁ לְהַשְׁקוֹתָהּ מֵי הַמָּרִים. וּכְנֶגֶד סִבָּה שְׁלִישִׁית סָמַךְ לָזֶה אַזְהָרַת אַל תִּפְנוּ אֶל הָאוֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעוֹנִים, הֵם בְּחִינַת הַטֻּמְאָה הָרוֹצָה וּמִתְאַוָּה לְהִדָּבֵק בָּאָדָם הַטָּהוֹר.
וְתֵיבַת אוֹבוֹת לְשׁוֹן אָבָה, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (דברים כג:ו) ״וְלֹא אָבָה ה׳״. וְרֶמֶז יִדְּעוֹנִי הוּא לוֹמַר שֶׁלֹּא יַחְשׁוֹב יִהְיֶה יָדוּעַ אֶצְלוֹ, כִּי יְדִיעַת הַטָּמֵא מַכְרַחַת הָאָדָם לְהִדָּבֵק בּוֹ כְּטֶבַע הַשָּׁפֵל שֶׁחָפֵץ לְהִדָּבֵק בְּעֶלְיוֹן וְחָשׁוּק.
וְאָמַר אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם, בָּא לָתֵת טַעַם לְהֶמְשֵׁךְ נֶפֶשׁ רָעָה מִסִּבַּת הַחוֹשֵׁב, כִּי לְצַד כִּי ה׳ אֱלֹהֵינוּ, פֵּרוּשׁ, שׁוֹכֵן בְּתוֹךְ נֶפֶשׁ יִשְׂרָאֵל, בַּחֲשׁוֹב הָאָדָם בִּבְחִינַת הָרַע מִסְתַּלֵּק כֹּחַ הַקְּדֻשָּׁה וְאֵין מִזְדַּמֵּן לְפָנָיו לְהַמְשִׁיךְ אֶלָּא חֵלֶק הָרַע. נִמְצָא כִּי כָּל שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר עַצְמוֹ מִשָּׁלֹשׁ סִבּוֹת הוּא מְחַלֵּל בִּתּוֹ וְכוּ׳:
