וַיִּקְרָא כ׳ · י״ד

וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יִקַּ֧ח אֶת־אִשָּׁ֛ה וְאֶת־אִמָּ֖הּ זִמָּ֣ה הִ֑וא בָּאֵ֞שׁ יִשְׂרְפ֤וּ אֹתוֹ֙ וְאֶתְהֶ֔ן וְלֹא־תִהְיֶ֥ה זִמָּ֖ה בְּתוֹכְכֶֽם׃

במילים פשוטות

הלוקח אישה ואת אמה זימה היא, ובאש ישרפו אותו ואתהן. רש״י מבאר שאין לומר שאשתו הראשונה תישרף שהרי נשאה בהיתר, אלא מדובר באישה ואמה ששתיהן באיסור, כגון שנשא את חמותו ואת אמה. אבן עזרא מבאר ש״זמה״ עניינה מחשבת זנות, ומסביר ש״ואתהן״ מלמד שאם האם הייתה אשתו תישרף הבת, וכן להיפך. הפסוק אוסר קשר בו אדם לוקח אישה ואת אמה יחד, ומכנה זאת ״זימה״, מעשה מתוכנן ומחושב של פריצות. העונש הוא שריפה, ומטרת הדין למנוע מצב של ערבוב אסור בתוך המשפחה. התורה מדגישה שאין להביא זימה כזאת בתוך העם, ומטילה עונש חמור על העוברים עליה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ישרפו אתו ואתהן. אֵי אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר אִשְׁתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה יִשְׂרְפוּ, שֶׁהֲרֵי נְשָׂאָהּ בְּהֶתֵּר וְלֹא נֶאֶסְרָה עָלָיו, אֶלָּא אִשָּׁה וְאִמָּהּ הַכְּתוּבין כָּאן שְׁתֵּיהֶן לְאִסּוּר - שֶׁנָּשָׂא חֲמוֹתוֹ וְאִמָּהּ; וְיֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ שֶׁאוֹמְרִים אֵין כָּאן אֶלָּא חֲמוֹתוֹ, וּמַהוּ אֶתְהֶן? אֶת אַחַת מֵהֶן וְלָשׁוֹן יְוָנִי הוּא הֵן אַחַת (ספרא; סנהדרין ע"ו):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּגְבַר דִי יִסַב יָת אִתְּתָא וְיָת אִמַהּ עֵצַת חִטְאִין הִיא בְּנוּרָא יוֹקְדוּן יָתֵהּ וְיָתְהֶן וְלָא תְהֵי עֵצַת חִטְאִין בֵּינֵיכוֹן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ואיש אשר יקח את אשה וגו׳‎ זמה הוא. כטעם זנות במחשבה:

ואתהן. זאת או זאת אם היתה האם אשתו תשרף הבת וכן הפך הדבר:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו וגו'. הבא על בתה ועל בת בנה ובת בתה מנין אתיא זמה זמה נאמר כאן גבי עונש ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא וגו', ונאמר להלן באזהרה ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה היא, מה זמה דלהלן בתה ובת בנה ובת בתה אף זמה דכאן בתה ובת בתה ובת בנה הבא על אחת מכולן נדון בשריפה. ומניין לידון בשאר הבא ממנו כבשאר הבא ממנה אתיא הנה הנה אתיא זמה זמה מה שאר הבא ממנה כתב ביה הנה וזמה עמו כדכתיב בפרשת אחרי ערות אשה ובתה וגו׳‎ שארה הנה זמה היא אף שאר הבא ממנו ערות בת בנך או בת בתך דכתיב ביה הנה כאלו כתיב ביה זמה עמו והדר ילפינן זמה דמייתינן משאר דידה מזמה דכתיב גבי עונש ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו וגו'. מה זמה דאשה ואמה ילפינן מיניה בתה ובת בתה ובת בנה בשרפה אף זמה דמייתינן בשאר דידיה בתו ובת בתו ובת בנו הבא על כל אחת מכולן נדון בשרפה בפרק אלו הן הנשרפים.

ישרפו אתו ואתהן אי אפשר לומר אשתו ראשונה ישרפו שהרי נשואה לו בהיתר אלא אשה ואמה דכתיב כאן היינו חמותו ואמה. ד״‎א ואתהן כמו שדרשוהו רבותינו בוי״‎ו שעשאוהו כשתי תיבות את הן כמו את אחת מהן שכן קורין בלשון יוני לאחת הינא. כלומר בשתיהן שייך דין שרפה אם לקח הבת לאשה ובא על האם האם בשרפה עמו ואם לקח האם לאשה ובא על הבת הבת בשרפה עמו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל