אישה הקרבה אל בהמה כדי להזדווג עמה, יהרגו את האישה ואת הבהמה, מות יומתו ודמיהם בם. תרגום אונקלוס מוסר את הפסוק כפשוטו. חזקוני מבאר את הכתוב ״דמיהם בם״ ומסביר מדוע נאמר כאן על הבהמה מה שלא נאמר במקרה של איש הבא על בהמה: מפני שהאישה לא הכריחה את הבהמה, שאין דרך זיווג אלא לרצון, ואילו הבהמה עצמה פשעה ופרצה גדר, בדומה לבהמות דור המבול. הפסוק אוסר את המעשה ומטיל מיתה על שני המעורבים, גם על הבהמה. חזקוני מדייק שהבהמה נענשת כאן משום שהייתה שותפה פעילה, ובכך מבחין בין מקרה זה למקרה של איש הבא על בהמה.
לרבעה. שם הפעל ואם הוא בחיר״ק כמו בשברי לכם כי משקלי שמות הפועלים הם משתנים:
מקור: ספריא · נחלת הכלל
חזקוני
רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13
לרבעה לא מפיק ה״א.
מות יומתו דמיהם בם משום שאף הבהמה פשעה ופרצה גדרו של עולם כעין הבהמות של דור המבול והאשה לא הכריחתה דאין קושי אלא לדעת אבל גבי איש הבא על הבהמה לא כתיב דמיהם בם דהבהמה לא פשעה אם בא האיש עליה.