וַיִּקְרָא כ׳ · י״ח

וְ֠אִ֠ישׁ אֲשֶׁר־יִשְׁכַּ֨ב אֶת־אִשָּׁ֜ה דָּוָ֗ה וְגִלָּ֤ה אֶת־עֶרְוָתָהּ֙ אֶת־מְקֹרָ֣הּ הֶֽעֱרָ֔ה וְהִ֕וא גִּלְּתָ֖ה אֶת־מְק֣וֹר דָּמֶ֑יהָ וְנִכְרְת֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽם׃

במילים פשוטות

השוכב עם אישה נידה וגילה את ערוותה, שניהם נכרתים מקרב עמם. רש״י מבאר ש״הערה״ עניינו גילוי, וכל לשון ערווה הוא לשון גילוי, ומציין שרבותינו נחלקו בעניין הגדרת ההעראה. אבן עזרא מבאר ש״דוה״ פירושה שהיא כחולה בעבור הדם, ושהביטוי ״מקורה הערה״ מלמד שעשה תועבה גדולה. עוד הוא מבאר ש״והיא גלתה״ מלמד שעשתה זאת ברצונה, שאם הייתה אנוסה רק הוא נכרת. הפסוק אוסר קשר עם אישה בזמן נידתה ומטיל כרת על שני הצדדים כאשר שניהם פעלו מרצון. התורה מדגישה את חומרת המעשה בביטויים החריפים שהיא נוקטת, ומבחינה בין שותפות מרצון לבין אונס.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

הערה. גִּלָּה, וְכֵן כָּל לְשׁוֹן עֶרְוָה גִּלּוּי הוּא, וְהַוָּי"ו יוֹרֶדֶת בַּתֵּיבָה לְשֵׁם דָּבָר כְּמוֹ זַעֲוָה מִגִּזְרַת וְלֹא קָם וְלֹא זָע (אסתר ה'), וְכֵן אַחֲוָה מִגִּזְרַת אָח. וְהַעֲרָאָה זוֹ נֶחְלְקוּ בָהּ רַבּוֹתֵינוּ, יֵשׁ אוֹמְרִים זוֹ נְשִׁיקַת שַׁמָּשׁ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים זוֹ הַכְנָסַת עֲטָרָה (יבמות נ"ה):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּגְבַר דִי יִשְׁכּוּב יָת אִתְּתָא סוֹאֲבָתָא וִיגַלֵי יָת עֶרְיְתַהּ יָת קְלָנַהּ גַלִי וְהִיא תְגַלֵי יָת סוֹאֲבַת דְמָהָא וְיִשְׁתֵּיצוּן תַּרְוֵיהוֹן מִגוֹ עַמְהוֹן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

דוה. היא חולה בעבור הדם:

וטעם מקרה הערה. שעשה תועבה גדולה:

וטעם והיא גלתה. ברצונה כי אם היא אנוסה לבדו יכרת:

מקור: ספריא · נחלת הכלל