וְשׁ֖וֹר אוֹ־שֶׂ֑ה אֹת֣וֹ וְאֶת־בְּנ֔וֹ לֹ֥א תִשְׁחֲט֖וּ בְּי֥וֹם אֶחָֽד׃

שור או שה, אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. רש״י מבאר ש״אתו ואת בנו״ נוהג בנקבה, שאסור לשחוט את האם ואת הבן או הבת ביום אחד, ואינו נוהג בזכרים, ומותר לשחוט את האב ואת הבן. עוד הוא מבאר ש״אתו ואת בנו״ מלמד שאף בנו ואותו במשמע. אבן עזרא מבאר שהמצווה חלה על זכר ונקבה, ומפנה לביאורו הקודם. הפסוק אוסר לשחוט בהמה ואת ולדה באותו יום. האיסור מבטא רגישות כלפי בעלי החיים והימנעות מאכזריות בשחיטת אם וולדה יחדיו. לפי רש״י האיסור מתמקד בקשר שבין האם לוולד. בכך מלמדת התורה על ריסון ורחמנות אף בתחום הקרבנות והשחיטה, ומוסיפה מגבלה מוסרית על דרך הטיפול בבהמות ובקרבנות.