וַיִּקְרָא כ״ג · כ״ב

וּֽבְקֻצְרְכֶ֞ם אֶת־קְצִ֣יר אַרְצְכֶ֗ם לֹֽא־תְכַלֶּ֞ה פְּאַ֤ת שָֽׂדְךָ֙ בְּקֻצְרֶ֔ךָ וְלֶ֥קֶט קְצִירְךָ֖ לֹ֣א תְלַקֵּ֑ט לֶֽעָנִ֤י וְלַגֵּר֙ תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֔ם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ {פ}

במילים פשוטות

בתוך פרשת המועדים חוזרת התורה על מצוות מתנות עניים: ״לא תכלה פאת שדך... לעני ולגר תעזוב אותם״. רש״י שואל מדוע נשנתה מצווה זו כאן, ומשיב שהדבר בא לעבור עליהם בשני לאווין, ומביא בשם רבי אבדימי מדוע נתנה הכתוב באמצע הרגלים - פסח ועצרת מכאן וראש השנה ויום הכיפורים וחג מכאן - ללמד שכל הנותן לקט ופאה לעני מעלים עליו כאילו בנה בית המקדש והקריב עליו קרבנות. אבן עזרא מבאר שהמצווה נשנתה מפני שחג השבועות הוא זמן קציר החיטים. כך מחברת התורה בין קדושת המועד לבין דאגה לנזקק, ומלמדת שהצדקה בשעת הקציר היא כעבודת ה׳.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ובקצרכם. חָזַר וְשָׁנָה, לַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בִּשְׁנֵי לָאוין; אָמַר ר' אַבְדִּימֵי בְּרַבִּי יוֹסֵף, מָה רָאָה הַכָּתוּב לִתְּנָהּ בְאֶמְצַע הָרְגָלִים - פֶּסַח וַעֲצֶרֶת מִכָּאן וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְחַג מִכָּאן - ? לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הַנּוֹתֵן לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה לֶעָנִי כָּרָאוּי, מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ בָּנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְהִקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו בְּתוֹכוֹ (ספרא):

תעזב. הַנַּח לִפְנֵיהֶם וְהֵם יִלְקְטוּ, וְאֵין לְךָ לְסַיֵּעַ לְאֶחָד מֵהֶם (פאה פ"ה):

אני ה' אלהיכם. נֶאֱמָן לְשַׁלֵּם שָׂכָר:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּבְמֶחֱצָדְכוֹן יָת חֲצָדָא דְאַרְעֲכוֹן לָא תְשֵׁיצֵי פָּאתָא דְחַקְלָךְ בְּמֶחֱצָדָךְ וּלְקָטָא דַחֲצָדָךְ לָא תְלַקֵט לְעַנְיֵי וּלְגִיוֹרֵי תִּשְׁבּוֹק יָתְהוֹן אֲנָא יְיָ אֱלָהֲכוֹן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וטעם להזכיר ובקצרכם את קציר ארצכם. פעם שנית בעבור כי חג שבועות בכורי קציר חטים הזהיר שלא תשכח מה שצויתיך לעשות בימים ההם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ובקצרכם - ממחרת הפסח לאחר הקרבת העומר.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ובקצרכם את קציר וגו׳‎ לפי שמעצרת ואילך עיקר הקציר והתחיל לדבר מעצרת שהוא תחלת הקציר הזכיר כאן לקט ופאה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם וְגוֹ׳. סְמִיכוּת פָּסוּק זֶה לְפָרָשַׁת הָעֹמֶר נִרְאֶה עַל דֶּרֶךְ הַמִּדְרָשׁ (במ״ר יז ה) הָאוֹמֵר שֶׁסִּבֵּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל בְּמִצְווֹת בְּכָל מַעֲשֶׂה: יָצָא לַחֲרֹשׁ - לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר, יָצָא לִזְרֹעַ - לֹא תִזְרַע כִּלְאַיִם, יָצָא לִקְצֹר - לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ כוּ׳. וְסָלְקָא דַּעְתָּךְ שֶׁשָּׂדֶה זוֹ שֶׁכֵּיוָן שֶׁקּוֹצְרִין מִמֶּנּוּ הָעֹמֶר וּכְבָר נַעֲשָׂה בָּהּ מִצְוָה אַחַת, שׁוּב אֵינוֹ חַיָּב לְמֶעֱבַד בָּהּ מִצְוָה אַחֲרִיתִי, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ״, לוֹמַר לְךָ שֶׁמִּכָּל מָקוֹם מִצְוָה זוֹ אֵינָהּ פּוֹטֶרֶת אוֹתְךָ מִן לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה. וּבְזֶה מְיֻשָּׁב מַה שֶּׁלֹּא הִזְכִּיר פֶּרֶט כַּרְמְךָ, לְפִי שֶׁאֵין קְצִיר הָעֹמֶר שַׁיָּךְ בַּכֶּרֶם, וּמֵהֵיכָא תֵּיתֵי לְפָטְרוֹ. וּרְאָיָה גְדוֹלָה לִדְבָרֵנוּ מַה שֶּׁמַּסִּיק בַּיַּלְקוּט (אמור כג י) בְּשֵׁם תּוֹרַת כֹּהֲנִים: אַף מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁלִישׁ מַתְחִיל וְקוֹצֵר וּפָטוּר מִלֶּקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה כוּ׳, וְסָלְקָא דַּעְתָּךְ שֶׁכָּל הַשָּׂדֶה פְּטוּרָה, קָא מַשְׁמַע לָן.

דָּבָר אַחֵר כִּדְמַסִּיק בַּגְּמָרָא (ר״ה טז): אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: מִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה הָבִיאוּ עוֹמֶר בַּפֶּסַח, כְּדֵי שֶׁתִּתְבָּרֵךְ לָכֶם תְּבוּאָה שֶׁבַּשָּׂדֶה, וְעַל יְדֵי שְׁתֵּי הַלֶּחֶם יִתְבָּרְכוּ פֵּרוֹת הָאִילָן, וְעַל יְדֵי נִסּוּךְ הַמַּיִם בֶּחָג יִתְבָּרְכוּ גִּשְׁמֵי הַשָּׁנָה. וּכְדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה עִם לְבָבוֹ דָּבָר בְּלִיַּעַל לֵאמֹר, מֵאַחַר שֶׁבִּזְכוּת הָעוֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְנִסּוּךְ הַמַּיִם יִתְבָּרְכוּ תְּבוּאוֹת הַשָּׁנָה, אִם כֵּן לָמָּה זֶה אֶתֵּן מַתְּנוֹת עֲנִיִּים לְמַעַן יְבָרְכֵנִי ה׳, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּבְקֻצְרְכֶם״ וְגוֹ׳, כִּי טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח יָדֶךָ, כִּי הָא וְהָא גַּרְמָא. אֲבָל לְפֵרוּשׁ רַשִׁ״י קָשֶׁה, מָה עִנְיַן קָרְבָּנוֹת לְמַתְּנוֹת עֲנִיִּים. וּכְפִי הַנִּרְאֶה יֵשׁ קְצָת דִּמְיוֹן בֵּינֵיהֶם, כִּי גַּם הַקָּרְבָּנוֹת רֻבָּן נֶאֱכָלִין לַכֹּהֲנִים דֶּרֶךְ צְדָקָה. וְהָרַמְבַּ״ן פֵּרֵשׁ רֶמֶז לִקְצִיר הָעוֹמֶר שֶׁאֵינוֹ דּוֹחֶה לֶקֶט וּפֵאָה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר וְגוֹ׳. מַה עִנְיָן זֶה לְכָאן? וְאוּלַי שֶׁבָּא לְחַיֵּב גַּם שָׂדֶה שֶׁהוּבָא מִמֶּנּוּ הָעֹמֶר שֶׁחַיָּב בְּלֶקֶט וּפֵאָה, שֶׁתָּבֹא הַסְּבָרָא לוֹמַר כֵּיוָן שֶׁתְּחִלָּתוֹ נִקְצַר לְקָרְבָּן יִהְיֶה פָּטוּר מִפֵּאָה וְכוּ׳ תַּלְמוּד לוֹמַר. וְלָזֶה תִּמְצָא שֶׁלֹּא הִזְכִּיר אֶלָּא לֶקֶט וּפֵאָה שֶׁהֵם חוֹבַת שָׂדֶה בְּלֹא סוֹבֵב אֶמְצָעִי, וְלֹא הוּזְכַּר שִׁכְחָה שֶׁהִיא בָּאָה מִצַּד בַּעַל הַשָּׂדֶה. וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים אָמְרוּ שֶׁרָמַז ה׳ בָּזֶה שֶׁכָּל מִי שֶׁנּוֹתֵן לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה מַעֲלֶה עָלָיו כְּאִלּוּ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם וְהוּא מַקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו לְתוֹכוֹ וְכוּ׳, עַד כָּאן. מַה שֶׁאָמַר שִׁכְחָה אַף שֶׁלֹּא הוּזְכַּר בַּפָּסוּק, לְצַד שֶׁהִיא מִצְוָה שֶׁחַיָּב בָּהּ כְּלֶקֶט וּפֵאָה כְּלָלָהּ. וְהַכָּתוּב שֶׁלֹּא כָּתַב לְהָעִירְךָ שֶׁנִּתְכַּוֵּן גַּם כֵּן לַדֶּרֶךְ שֶׁכָּתַבְתִּי.

מקור: ספריא · נחלת הכלל