וַיִּקְרָא כ״ג · ל״ט

אַ֡ךְ בַּחֲמִשָּׁה֩ עָשָׂ֨ר י֜וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֗י בְּאׇסְפְּכֶם֙ אֶת־תְּבוּאַ֣ת הָאָ֔רֶץ תָּחֹ֥גּוּ אֶת־חַג־יְהֹוָ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בַּיּ֤וֹם הָֽרִאשׁוֹן֙ שַׁבָּת֔וֹן וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁמִינִ֖י שַׁבָּתֽוֹן׃

במילים פשוטות

התורה חוזרת אל חג הסוכות: ״אך בחמישה עשר יום לחודש השביעי באספכם את תבואת הארץ תחוגו את חג ה׳ שבעת ימים״, וביום הראשון והשמיני שבתון. רש״י מבאר ש״תחוגו״ מציין קרבן שלמים לחגיגה, וש״באספכם את תבואת הארץ״ מלמד שחודש שביעי זה בא בזמן האסיף. אבן עזרא מבאר ש״אך״ בא לאסור להתענות בחג הסוכות, שכן בו כתובה שמחה, לאחר שהוזכר עינוי ביום הכיפורים. כך חוזרת התורה ומדגישה את חג הסוכות כזמן אסיף התבואה ושמחה. הקישור לאסיף מלמד שהחג חל בסיום עונת החקלאות, והשמחה בו קשורה להודיה על היבול שנאסף. ״שבתון״ ביום הראשון והשמיני מלמד על קדושתם המיוחדת.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

אך בחמשה עשר יום, תחגו. קָרְבַּן שְׁלָמִים לַחֲגִיגָה, יָכוֹל תִּדְחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, תַּ"לֹ אַךְ, הוֹאִיל וְיֵשׁ לָהּ תַּשְׁלוּמִין כָּל שִׁבְעָה:

באספכם את תבואת הארץ. שֶׁיְּהֵא חֹדֶשׁ שְׁבִיעִי זֶה בָּא בִּזְמַן אֲסִיפָה, מִכָּאן שֶׁנִּצְטַוּוּ לְעַבֵּר אֶת הַשָּׁנִים, שֶׁאִם אֵין הָעִבּוּר, פְּעָמִים שֶׁהוּא בְאֶמְצַע הַקַּיִץ אוֹ הַחֹרֶף:

תחגו. שַׁלְמֵי חֲגִיגָה:

שבעת ימים. אִם לֹא הֵבִיא בָזֶה, יָבִיא בָזֶה, יָכוֹל יְהֵא מְבִיאָן כָּל שִׁבְעָה, תַּלְמוּד לוֹמַר וחגתם אתו - יוֹם אֶחָד בְּמַשְׁמָע וְלֹא יוֹתֵר, וְלָמָּה נֶאֱמַר שִׁבְעָה? לְתַשְׁלוּמִין (חגיגה ט'):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

בְּרַם בְּחַמְשָׁא עֲשַׂר יוֹמָא לְיַרְחָא שְׁבִיעָאָה בְּמִכְנְשֵׁיכוֹן יָת עֲלַלַת אַרְעָא תְּחַגוּן יָת חַגָא קֳדָם יְיָ שִׁבְעָא יוֹמִין בְּיוֹמָא קַדְמָאָה נְיָחָא וּבְיוֹמָא תְמִינָאָה נְיָחָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וטעם אך. בעבור שהזכיר בפרשה שהיא קודם זאת ענוי הנפש אסר להתענות בחג הסכות כי בו כתובות ושמחת ושמחתם והיית אך שמח:

באספכם את תבואת הארץ. שדות וכרמים:

תחגו. מפעלי הכפל וטעם על הזבחים:

ביום הראשון שבתון. שם ויחסר יהיה לכם ואילו הי׳‎ שם התאר היה ה״א תחת בי״ת:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי - אף על פי שראש השנה ויום הכפורים באים לזכרון [ו]לכפרה, אבל סוכות בא לשמחה ולהודאה על שמילא בתיהם כל טוב בימי אסיפה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

אך בחמשה עשר יום אך זה מעוט הוא, ומה מיעוט מיעט פסח שאינו חייב לעמוד בו בירושלים רק יום אחד מפני טירוד קציר שעורים וכן בעצרת מפני טרוד קציר חטים כדי שילקט תבואתו שלא תתקלקל אבל בחג הסוכות שהכל כנוס לתוך הבית חייב הוא לשמוח שמנה ימים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם וְגוֹ׳. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, יָכוֹל תִּדְחֶה הַחֲגִיגָה אֶת הַשַּׁבָּת, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אַךְ״. וְקָשֶׁה, שַׁבָּת מַאן דְּכַר שְׁמֵיהּ. וְנִרְאֶה שֶׁכָּךְ פֵּרוּשׁוֹ, ״אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בְּאׇסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ״, הַיְנוּ בְּיוֹם שֶׁמֻּתָּר לֶאֱסוֹף הַתְּבוּאָה מִן הַשָּׂדֶה לְכָל הַפָּחוֹת לְצֹרֶךְ אֹכֶל נֶפֶשׁ, דְּהַיְנוּ בְּיוֹם טוֹב שֶׁאֵינוֹ חָל בְּשַׁבָּת, בְּאוֹתוֹ יוֹם תָּחֹגּוּ הַחֲגִיגָה, אֲבָל לֹא בְּיוֹם שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם אֲסִיפָה מִן הַשָּׂדֶה בְּשׁוּם צַד, אַף אִם אֵין לוֹ מָה לֶאֱכוֹל, וְהַיְנוּ בְּשַׁבָּת. וְאִלּוּ לֹא נֶאֱמַר ״אַךְ״ הָיִיתִי אוֹמֵר ״בְּאׇסְפְּכֶם״ הַיְנוּ בִּזְמַן אֲסִיפָה קָאָמַר וְלֹא בְּיוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֲסִיפָה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל