וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙ חַ֣ג לַֽיהֹוָ֔ה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בַּחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֖י תָּחֹ֥גּוּ אֹתֽוֹ׃

התורה מצווה ״וחגותם אותו חג לה׳ שבעת ימים בשנה, חוקת עולם לדורותיכם, בחודש השביעי תחוגו אותו״. תרגום אונקלוס מתרגם ״וחגותם״ - ותחגון, ומדגיש שהחג נעשה לפני ה׳ שבעת ימים בשנה כחוקת עולם. אף שאין כאן פירוש נרחב מן המפרשים, מן הפשט עולה שהתורה קובעת את חג הסוכות כמצווה קבועה לדורות, החלה בחודש השביעי. כך מדגישה התורה את קביעותו של החג ואת זמנו הקבוע. ההגדרה ״חוקת עולם לדורותיכם״ מלמדת שמצוות החג אינה תלויה בזמן או בנסיבות, אלא מחייבת את ישראל בכל הדורות. חזרת התורה על ״בחודש השביעי תחוגו אותו״ מדגישה את קדושת החודש השביעי, תשרי, שבו מרוכזים מועדים רבים.