וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

פסוק זה פותח קטע חדש בלשון דיבור ה׳ אל משה, כפי שמתרגם אונקלוס בלשון דיבור והוראה, לקראת מצוות העומר. אף שאין כאן פירוש מיוחד מן המפרשים הקלאסיים, מן הפשט עולה שהתורה פותחת נושא חדש - הבאת העומר וספירת העומר - בפתיחה נפרדת, כדרך שהיא מפרידה בין עניינים שונים. פתיחה זו מכינה את הקורא למצוות התלויות בכניסה לארץ ובקציר התבואה. הזכרת הדיבור מחדש מלמדת שהמצוות הבאות הן פרשה בפני עצמה, אף שהיא קשורה בזמן לחג המצות, שכן הבאת העומר נעשית בתוך ימי הפסח, והיא פותחת את הדרך לספירה עד חג השבועות.