בְּמִסְפַּ֤ר שָׁנִים֙ אַחַ֣ר הַיּוֹבֵ֔ל תִּקְנֶ֖ה מֵאֵ֣ת עֲמִיתֶ֑ךָ בְּמִסְפַּ֥ר שְׁנֵֽי־תְבוּאֹ֖ת יִמְכׇּר־לָֽךְ׃

במספר שנים אחר היובל תקנה. זֶהוּ פְשׁוּטוֹ לְיַשֵּׁב הַמִּקְרָא עַל אָפְנָיו: עַל הָאוֹנָאָה בָּא לְהַזְהִיר, כְּשֶׁתִּמְכֹּר אוֹ תִקְנֶה קַרְקַע, דְּעוּ כַּמָּה שָׁנִים יֵשׁ עַד הַיּוֹבֵל, וּלְפִי הַשָּׁנִים וּתְבוּאוֹת הַשָּׂדֶה שֶׁהִיא רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת יִמְכֹּר הַמּוֹכֵר וְיִקְנֶה הַקּוֹנֶה, שֶׁהֲרֵי סוֹפוֹ לְהַחֲזִירָהּ לוֹ בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל, אִם יֵשׁ שָׁנִים מֻעָטוֹת וְזֶה מוֹכְרָהּ בְּדָמִים יְקָרִים, הֲרֵי נִתְאַנָּה לוֹקֵחַ, וְאִם יֵשׁ שָׁנִים מְרֻבּוֹת וְאָכַל מִמֶּנָּה תְּבוּאוֹת הַרְבֵּה, הֲרֵי נִתְאַנָּה מוֹכֵר, לְפִיכָךְ צָרִיךְ לִקְנוֹתָהּ לְפִי הַזְּמַן, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ - לְפִי מִנְיַן שְׁנֵי הַתְּבוּאוֹת שֶׁתְּהֵא עוֹמֶדֶת בְּיַד הַלּוֹקֵחַ תִּמְכֹּר לוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ דָרְשׁוּ מִכָּאן שֶׁהַמּוֹכֵר שָׂדֵהוּ אֵינוֹ רַשַּׁאי לִגְאֹל פָּחוֹת מִשְׁתֵּי שָׁנִים - שֶׁתַּעֲמֹד שְׁתֵּי שָׁנִים בְּיַד הַלּוֹקֵחַ מִיּוֹם לְיוֹם, וַאֲפִלּוּ יֵשׁ שָׁלוֹשׁ תְּבוּאוֹת בְּאוֹתָן שְׁתֵּי שָׁנִים, כְּגוֹן שֶׁמְּכָרָהּ לוֹ בְּקָמוֹתֶיהָ; וּשְׁנֵי אֵינוֹ יוֹצֵא מִפְּשׁוּטוֹ - כְּלוֹמַר מִסְפַּר שָׁנִים שֶׁל תְּבוּאוֹת וְלֹא שֶׁל שִׁדָּפוֹן, וּמִעוּט שָׁנִים שְׁנַיִם (ספרא; ערכין כ"ט):

בְּמִנְיַן שְׁנַיָא בָּתַר יוֹבֵלָא תִּזְבֵּן מִן חַבְרָךְ בְּמִנְיַן שְׁנֵי עֲלַלְתָּא יְזַבֶּן לָךְ

בְּמִסְפַּר וְגוֹ׳ אַחַר הַיּוֹבֵל. צָרִיךְ לָדַעַת: א׳, לָמָּה אָמַר ״אַחַר הַיּוֹבֵל״ וְלֹא אָמַר ״עַד הַיּוֹבֵל״, כִּי שָׁנִים הַנִּקְנִים הֵם מִזְּמַן הַקְּנִיָּה עַד הַיּוֹבֵל, לֹא מַה שֶׁעָבְרוּ מִשְּׁנַת הַיּוֹבֵל עַד זְמַן הַקְּנִיָּה. ב׳, לָמָּה שִׁנָּה הַכָּתוּב לְשׁוֹנוֹ, כְּשֶׁהִזְכִּיר מִסְפַּר שָׁנִים אָמַר ״תִּקְנֶה״ וְתָלָה הַדָּבָר בַּלּוֹקֵחַ, וּכְשֶׁהִזְכִּיר מִסְפַּר תְּבוּאוֹת אָמַר ״יִמְכָּר לָךְ״, יִחֵס הַדָּבָר לַמּוֹכֵר.

וּבְמַסֶּכֶת עֲרָכִין פֶּרֶק הַמּוֹכֵר (ערכין כט:) תְּנַן: הַמּוֹכֵר שָׂדֵהוּ בִּשְׁעַת הַיּוֹבֵל אֵינוֹ מוּתָּר לִגְאוֹל פָּחוֹת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר ״בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאוֹת״. הָיְתָה שְׁנַת שִׁדָּפוֹן אוֹ שְׁבִיעִית אֵינָהּ עוֹלָה מִן הַמִּנְיָן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְכָרָהּ לוֹ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מְלֵאָה פֵּרוֹת, הֲרֵי זֶה אוֹכֵל שָׁלֹשׁ תְּבוּאוֹת, עַד כָּאן. וּבַגְּמָרָא: ״אֵינוֹ גּוֹאֵל״ לֹא קָתָנֵי, אֶלָּא ״אֵינוֹ מוּתָּר״, אַלְמָא קָסָבַר אִסּוּרָא נַמִּי אִכָּא. וְלֹא מִבָּעְיָא מוֹכֵר דְּקָאֵי בַּעֲשֵׂה, דִּכְתִיב ״יִמְכָּר לָךְ״, אֶלָּא אֲפִלּוּ לוֹקֵחַ נַמִּי קָאֵי בַּעֲשֵׂה דִּכְתִיב ״תִּקְנֶה״, עַד כָּאן. עוֹד תַּנְיָא שָׁם וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: אֲכָלָהּ שָׁנָה אַחַת לִפְנֵי הַיּוֹבֵל מַשְׁלִימִין לוֹ שָׁנָה אַחֶרֶת אַחַר הַיּוֹבֵל, עַד כָּאן. נִמְצֵינוּ אוֹמְרִים אַרְבַּע הֲלָכוֹת: הָא׳ - מִצְוָה לִשְׁנֵיהֶם שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַמֶּכֶר פָּחוֹת מִגְּבוּל הָאָמוּר בַּכָּתוּב, ב׳ - שֶׁאִם הָיוּ שָׁלֹשׁ תְּבוּאוֹת בִּשְׁתֵּי שָׁנִים הֵם לַלּוֹקֵחַ, הַג׳ - אִם לֹא הָיוּ תְּבוּאוֹת בִּשְׁתֵּי שָׁנִים כְּגוֹן שְׁנַת שִׁדָּפוֹן וְכוּ׳ אֵינָהּ עוֹלָה לוֹ מִן הַמִּנְיָן, הַד׳ - אִם אֵרַע יוֹבֵל בְּתוֹךְ הַשְּׁתֵּי שָׁנִים אֵינָהּ יוֹצְאָה עַד שֶׁיַּשְׁלִימוּ שְׁתֵּי שָׁנִים. וּפָסַק הָרַמְבַּ״ם לְאַרְבַּע הֲלָכוֹת אֵלּוּ בְּפֶרֶק י״א מֵהִלְכוֹת שְׁמִטָּה וְיוֹבֵל.

וְעַל פִּי זֶה יִתְיַשְּׁבוּ הַדִּקְדּוּקִים עַל נָכוֹן. אָמְרוֹ בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל פֵּרוּשׁ, מִסְפַּר הַשָּׁנִים שֶׁאוֹמֵר הַכָּתוּב יִתְחַיְּבוּ לִהְיוֹת, הֲגַם שֶׁיִּשְׁלְמוּ אַחַר הַיּוֹבֵל, כִּי אֵין הַיּוֹבֵל מַפְקִיעָם. וְשִׁנָּה הַכָּתוּב לְשׁוֹנוֹ לוֹמַר פַּעַם אֶחָד ״תִּקְנֶה״ וּפַעַם אֶחָד ״יִמְכָּר״, לְהַטִּיל מִצְוָה עַל הַלּוֹקֵחַ וְעַל הַמּוֹכֵר שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַמֶּכֶר פָּחוֹת מֵהָאָמוּר. וְהִזְכִּיר הַשָּׁנִים וְהַתְּבוּאוֹת לָתֵת זְכוּת הַשָּׁנִים וּזְכוּת הַתְּבוּאוֹת. וְאָמַר מִסְפַּר תְּבוּאוֹת וְלֹא אָמַר מִסְפַּר תְּבוּאָה, לְאִם הָיוּ שָׁנִים שֶׁאֵין בָּהֶם תְּבוּאָה אוֹ מֵחֲמַת שִׁדָּפוֹן אוֹ שְׁנַת שְׁמִטָּה וְיוֹבֵל אֵינָם עוֹלִים לוֹ מֵהַמִּנְיָן.

וְיֵשׁ לָדַעַת טַעַם נָכוֹן בְּדָבָר זֶה, לָמָּה יֶאֱסֹר ה׳ לַלּוֹקֵחַ לְבַל יַחְזִיר הַשָּׂדֶה פָּחוֹת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים וְכוּ׳, וְכִי אָסוּר לוֹ לְאָדָם לָתֵת אוֹ לִמְחֹל מָמוֹנוֹ אוֹ לְהַפְקִירוֹ וְיִהְיֶה זֶה כְּאֶחָד מֵהֶם? וְאוּלַי לְצַד כִּי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא לְבַל יִמְכֹּר אָדָם שָׂדֵהוּ, וּכְמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תורת כהנים בפסוק כ״ה) ״כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ״ וְגוֹ׳ שֶׁאֵין אָדָם רַשַּׁאי לִמְכֹּר שָׂדֵהוּ וּלְהַנִּיחַ הַמָּעוֹת וְכוּ׳, לָזֶה יְכַוֵּן ה׳ בַּצַּו לַלּוֹקֵחַ לְבַל יָשִׁיב הַקִּנְיָן לַמּוֹכֵר, כְּדֵי שֶׁבְּאֶמְצָעוּת הַדָּבָר יַעֲמֹד בֵּין עֵינָיו הֶחְלֵט הַחֲזָרָה תּוֹךְ שְׁתֵּי שָׁנִים, וְלִפְעָמִים יִמָּנַע מֵחֲמַת זֶה וְלֹא יִמְכֹּר.

עוֹד נִרְאֶה עַל פִּי מַה שֶׁכָּתַב רַמְבָּ״ם שָׁם בְּפֶרֶק י״א וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: הַמּוֹכֵר שָׂדֵהוּ לְשִׁשִּׁים שָׁנָה אֵינָהּ יוֹצְאָה בַּיּוֹבֵל, שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר בַּיּוֹבֵל אֶלָּא דָּבָר הַנִּמְכָּר סְתָם אוֹ לִצְמִיתוּת, עַד כָּאן. וְהַכֶּסֶף מִשְׁנֶה לֹא רָשַׁם מִנַּיִן הוֹצִיא הָרַב דִּין זֶה. וְאוּלַי כִּי דִּין זֶה הוּא מַה שֶׁרָשַׁם ה׳ בְּמַאֲמָר זֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל - פֵּרוּשׁ, כְּשֶׁהוּא מוֹכֵר בְּמִסְפַּר הַשָּׁנִים לְאַרְבָּעִים אוֹ שִׁשִּׁים שָׁנָה וָמַעְלָה, ״יִמְכָּר״ - פֵּרוּשׁ יָכוֹל לִמְכֹּר וְיִמָּשֵׁךְ הַמֶּכֶר גַּם אַחַר הַיּוֹבֵל, וְאֵין הַיּוֹבֵל מַפְסִיק לְהוֹצִיאָהּ מִיָּדוֹ כֵּיוָן שֶׁמָּכַר לְמִסְפַּר שָׁנִים. וּמַה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת וְגוֹ׳ - פֵּרוּשׁ נוֹתֵן טַעַם לַדָּבָר לָמָּה מֶכֶר לְשָׁנִים יִמָּשֵׁךְ אַחַר הַיּוֹבֵל, וְאָמַר ״בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ״ מֶכֶר זֶה, פֵּרוּשׁ, כֵּיוָן שֶׁמּוֹכֵר לְשָׁנִים הֲרֵי זֶה אֵינוֹ מוֹכֵר אֶלָּא שְׁנֵי תְבוּאוֹת לֹא גּוּף הַקַּרְקַע, שֶׁעַל מְכִירָתוֹ הוּא שֶׁמַּקְפִּיד הַכָּתוּב.