וְלִ֨בְהֶמְתְּךָ֔ וְלַֽחַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר בְּאַרְצֶ֑ךָ תִּהְיֶ֥ה כׇל־תְּבוּאָתָ֖הּ לֶאֱכֹֽל׃ {ס}

גם לבהמתך ולחיה אשר בארץ תהיה כל תבואת הארץ לאכול בשנה השביעית. רש״י מבאר בקל וחומר: אם החיה שאין מזונותיה עליך אוכלת, בהמתך שמזונותיה עליך על אחת כמה וכמה. ומדוע נאמר ״ולבהמתך״ בכלל? להקיש בהמה לחיה - כל זמן שהחיה מוצאת מזון בשדה מותר להאכיל את בהמתך מן הבית, וכאשר כלה המזון לחיה מן השדה חובה לכלות גם לבהמה מן הבית. אבן עזרא מבחין בקצרה בין הבהמה שהיא ברשותך ובין החיה שאינה ברשותך, ושתיהן שוות בזכות האכילה מפירות השביעית.