וְהַנִּשְׁאָרִ֣ים בָּכֶ֔ם וְהֵבֵ֤אתִי מֹ֙רֶךְ֙ בִּלְבָבָ֔ם בְּאַרְצֹ֖ת אֹיְבֵיהֶ֑ם וְרָדַ֣ף אֹתָ֗ם ק֚וֹל עָלֶ֣ה נִדָּ֔ף וְנָס֧וּ מְנֻֽסַת־חֶ֛רֶב וְנָפְל֖וּ וְאֵ֥ין רֹדֵֽף׃

והבאתי מרך. פַּחַד וְרֹךְ לֵבָב; מ"ם שֶׁל מֹרֶךְ יְסוֹד נוֹפֵל הוּא, כְּמוֹ מ"ם שֶׁל מוֹעֵד וְשֶׁל מוֹקֵשׁ:

ונסו מנסת חרב. כְּאִלּוּ רוֹדְפִים הוֹרְגִים אוֹתָם:

עלה נדף. שֶׁהָרוּחַ דּוֹחֲפוֹ וּמַכֵּהוּ עַל עָלֶה אַחֵר וּמְקַשְׁקֵשׁ וּמוֹצִיא קוֹל, וְכֵן תַּרְגּוּמוֹ קַל טַרְפָּא דְשָׁקִיף, לְשׁוֹן חֲבָטָה, "שְׁדוּפוֹת קָדִים" (בראשית מ"א) - שְׁקִיפָן קִדּוּם, לְשׁוֹן מַשְׁקוֹף, מְקוֹם חֲבָטַת הַדֶּלֶת, וְכֵן תַּרְגּוּמוֹ שֶׁל "חַבּוּרָה" (שמות כ"א) - מַשְׁקוֹפֵי:

וּדְיִשְׁתַּאֲרוּן בְּכוֹן וְאָעֵל תַּבְרָא בְּלִבְּהוֹן בְּאַרְעֲתָא דְסַנְאֵיהוֹן וְיִרְדוֹף יָתְהוֹן קַל טַרְפָּא דְשַׁקִיף וְיֵעַרְקֻן כְּמֵעִירוֹק מִן קֳדָם דְקַטְלִין בְּחַרְבָּא וְיִפְּלוּן וְלֵית דְרָדִיף

הנשארים בכם. בעבור שאמר והריקותי אחריכם חרב:

מורך מפעלי הכפל וכן במועל ידיה׳‎ מגזרת ורך הלבב ויפחדו עד שירדפם קול עלה נדף והוא שם התאר מבנין נפעל ונו״ן השרש מובלע:

מרך בלבבם - אינו לשון רך הלבב. ואל הרך לבי. כי המ"ם של מרך עיקר שהרי הניגון במ"ם. כמו אהל אוכל בכסף. וקראת לשבת עונג. ואין חבר כי אם בתלמוד בשחיטת חולין (מה, ב) נתמרך באלו טריפות.

והנשארים בכם והבאתי וגו׳‎ עוד אשלים עליהם עד מ״‎ט מכות כנגד מ״‎ט שנים שביובל שבטלו בהן שמיטים.

מרך בלבבם מכה ראשונה. ורדף אתם קול מכה שניה.

ונסו מנסת חרב שלישית.

ונפלו ואין רדף רביעית.

וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף. הָדָא הוּא דִּכְתִיב: ״וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו״, כִּי זֶה מְדַבֵּר בְּפֵרוּד לְבָבוֹת הַמָּצוּי בְּיִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִבְּכָל הָאֻמּוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם״, כְּמִזְרֶה שֶׁאֵין אַחַת דְּבוּקָה בַּחֲבֶרְתָּהּ כָּךְ יִשְׂרָאֵל גַּם בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם הֵם מְפֹרָדִים אִישׁ מֵעַל אָחִיו, אַף עַל פִּי שֶׁמִּדֶּרֶךְ הַגּוֹלִים לְנַחֵם זֶה אֶת זֶה, אֲבָל יִשְׂרָאֵל אֵינָם כָּךְ, שֶׁהֵם מְפֻזָּרִים וּמְפֹרָדִים אַף בִּהְיוֹתָם בַּגּוֹלָה וְכָל אֶחָד דּוֹחֵף אֶת חֲבֵרוֹ בְּחֶזְקַת הַיָּד וּמְבַקֵּשׁ לְהַדִּיחוֹ מִמַּצָּבוֹ לְהִתְגּוֹלֵל וּלְהִתְנַפֵּל עָלָיו כְּקִלְלַת אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יד טו): ״וְהִכָּה ה׳ אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה בַּמַּיִם״, כִּי כָל קָנֶה נִדְחֶה וּמִתְנוֹדֵד מִפְּנֵי הָרוּחַ הַנּוֹשֵׁב בּוֹ, וְנוֹסָף עַל דְּחִיפַת הָרוּחַ כָּל קָנֶה דּוֹחֵף אֶת חֲבֵרוֹ, נִמְצָא שֶׁכָּל קָנֶה נִדְחֶה שְׁנֵי פְּעָמִים: אֶחָד מִפְּנֵי הָרוּחַ, שֵׁנִית מִפְּנֵי קָנֶה חֲבֵרוֹ הַדּוֹחֶה הַסָּמוּךְ לוֹ, וְכֵן מֵאֶחָד לַחֲבֵרוֹ עַד שֶׁכֻּלָּם כָּשְׁלוּ וְנָפָלוּ. כָּךְ כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל נֶהְדָּף מִן הָרוּחַ, דְּהַיְנוּ מִן הַמַּלְכֻיּוֹת, כִּנְבוּאַת דָּנִיֵּאל שֶׁהִמְשִׁיל כָּל אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת בְּרוּחַ, לֹא בְרוּחַ ה׳, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ז ב): ״וַאֲרוּ אַרְבַּע רוּחֵי שְׁמַיָּא מְגִיחָן לְיַמָּא רַבָּא״. וְאוּלַי שֶׁ״לְיַמָּא רַבָּה״ רֶמֶז לְיַם סוּף שֶׁבּוֹ קָנֶה וָסוּף, וְכַוָּנָתוֹ אֶל יִשְׂרָאֵל כִּמְשַׁל הַקָּנִים, שֶׁנּוֹסָף עַל דְּחִיפַת הָאֻמּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל כָּל אֶחָד דּוֹחֵף אֶת חֲבֵרוֹ בְּמַהֲמוֹרוֹתָיו. עַל כֵּן הִמְשִׁילָם כָּאן לְעָלֶה נִדָּף, כִּי הֶעָלֶה חָלוּשׁ מְאֹד וְנִדָּף מֵחֲמַת הָרוּחַ הַנּוֹשֵׁב בּוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן כָּל עָלֶה דּוֹחֵף אֶת חֲבֵרוֹ וּמַכֶּה בּוֹ. כָּךְ כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת דּוֹמֶה לְעָלֶה הַנִּדָּף מִפְּנֵי רוּחַ הַנִּזְכָּר, וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא רוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהַכּוֹתוֹ בְּשׁוֹט לְשׁוֹנוֹ, אוֹ כְּנֶגֶד הָאֻמּוֹת אוֹ בְּלָשׁוֹן הָרַע בִּרְחוֹב הַיְּהוּדִים, דְּהַיְנוּ קוֹל עָלֶה, לְכָךְ נֶאֱמַר מִיָּד: ״וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו״.

וְרָמַז עוֹד בְּעָלֶה נִדָּף, לְרֹב שִׂיחַת חֻלִּין הַנֶּאֱמָרִים בְּלֹא אֱמֶת בְּכָל רְחוֹבוֹת קִרְיָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים א ג): ״וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל״, וְדָרְשׁוּ רז״ל (סוכה כא:): אֵלּוּ שִׂיחַת חֻלִּין שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים כוּ׳. כָּךְ כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל נֶהְדָּף וְנִרְדָּף מִן קוֹל עָלֶה, דְּהַיְנוּ שִׂיחַת חֻלִּין שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע, הַמַּשְׁמִיעִים בַּחוּץ קוֹלָם קוֹל עֲנוֹת, הַקּוֹל קוֹל עָקֹב מִלֵּב עַל שִׁכְבֵי וְעֵרֵי (סנהדרין כט:), כִּי בַּעֲלֵי הַלָּשׁוֹן הִשְׁמִיעוּ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל אֵין נָקִי, כִּי כָל אֶחָד שָׂמֵחַ לְאֵיד חֲבֵרוֹ וְתִהְיֶה בְּפִיו כִּדְבַשׁ לְמָתוֹק אִם יִמְצָא מָקוֹם לְדַבֵּר בִּגְנוּת חֲבֵרוֹ. וְכַמָּה נֶעֱלָבִים עוֹבֵר עֲלֵיהֶם כּוֹס זֶה וְאֵין אוֹמֵר הָשֵׁב. וּבְדוֹרֵנוּ מִדָּה זוֹ לְבַדָּהּ תַּסְפִּיק אֲרִיכַת גָּלוּתֵנוּ.

וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, אוֹתָם שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ אַחַר כָּל זֶה בְּרִשְׁעָם וְלֹא חָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר לְמַעְלָה ״וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי״ וְגוֹ׳, כְּמוֹ כֵן אָמַר ״וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם״, פֵּרוּשׁ, בַּתְּכוּנָה הָרִאשׁוֹנָה, אוֹסִיף בְּהָבִיא לָהֶם מֹרֶךְ וְגוֹ׳ וְנָפְלוּ וְגוֹ׳, וְהַנִּשְׁאָרִים וְגוֹ׳ פֵּרוּשׁ: שֶׁלֹּא חָזְרוּ וְכוּ׳ אַחַר כָּל זֶה יִמַּקּוּ וְגוֹ׳. וּמִמּוֹצָא דָבָר אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁהֲגַם שֶׁתָּבֹא לָהֶם כִּלָּיוֹן אַחַר כִּלָּיוֹן לֹא תִכְלֶה הָאֻמָּה, כְּמַאֲמָרוֹ לְבַסּוֹף ״לֹא מְאַסְתִּים לְכַלּוֹתָם״.