וְאִ֗ישׁ כִּֽי־יַקְדִּ֨שׁ אֶת־בֵּית֥וֹ קֹ֙דֶשׁ֙ לַֽיהֹוָ֔ה וְהֶעֱרִיכוֹ֙ הַכֹּהֵ֔ן בֵּ֥ין ט֖וֹב וּבֵ֣ין רָ֑ע כַּאֲשֶׁ֨ר יַעֲרִ֥יךְ אֹת֛וֹ הַכֹּהֵ֖ן כֵּ֥ן יָקֽוּם׃

אדם שיקדיש את ביתו קודש לה׳, יעריכנו הכהן בין טוב לרע, וכפי שיעריך הכהן כן יקום. אבן עזרא מבאר ש״כן יקום״ פירושו כמו ״יעמוד״ - כלומר הערך שקבע הכהן הוא הקובע והמחייב. הפסוק מרחיב את דיני ההקדש מבהמות אל נכסי דלא ניידי: המקדיש את ביתו להקדש, הכהן מעריך את שוויו באופן אובייקטיבי, וקביעתו עומדת. כמו בהערכת הבהמה הטמאה, ההערכה נעשית ״בין טוב ובין רע״ - לפי מצבו הממשי של הבית. סכום זה הוא הבסיס לפדיון הבית או למכירתו לטובת ההקדש, וממנו ייגזר גם דין תוספת החומש כאשר הבעלים עצמם באים לפדות, כפי שיתבאר.