וַיִּקְרָא כ״ז · ל״א

וְאִם־גָּאֹ֥ל יִגְאַ֛ל אִ֖ישׁ מִמַּֽעַשְׂר֑וֹ חֲמִשִׁית֖וֹ יֹסֵ֥ף עָלָֽיו׃

במילים פשוטות

אם ירצה אדם לגאול ממעשרו, יוסיף עליו חמישית. רש״י מבאר ש״ממעשרו״ - ולא ממעשר חברו, שהפודה מעשר של חברו אינו מוסיף חומש, ומהי גאולתו: יפדנו כדי להתירו באכילה בכל מקום, והמעות יעלה ויאכל בירושלים. הפסוק קובע את דין פדיון המעשר השני: מכיוון שקשה לעתים להעלות את הפירות עצמם לירושלים, ניתן לפדותם בכסף, ואז הקדושה עוברת אל המעות, שאותם יעלה הבעלים לירושלים ויאכל שם. כאשר הבעלים עצמו פודה את מעשרו, מוסיף חומש, בדומה לשאר הפדיונות שבפרשה. תוספת החומש מייחדת שוב את הבעלים לעומת אדם זר הפודה מעשר של חברו, שאינו מוסיף חומש.
מבוסס על רש״י, פשט · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ממעשרו. וְלֹא מִמַּעְשַׂר חֲבֵרוֹ - הַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר שֶׁל חֲבֵרוֹ אֵין מוֹסִיף חֹמֶשׁ, וּמַה הִיא גְאֻלָּתוֹ? יִפְדֶנּוּ כְּדֵי לְהַתִּירוֹ בַאֲכִילָה בְכָל מָקוֹם, וְהַמָּעוֹת יַעֲלֶה וְיֹאכַל בִירוּשָׁלַיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י"ד), וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף וְגוֹ' (עי' קידושין כ"ד):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְאִם מִפְרַק יִפְרוֹק גְבַר מִמַעַשְׂרֵהּ חֻמְשֵׁהּ יוֹסֵף עֲלוֹהִי

מקור: ספריא · נחלת הכלל