וַיִּקְרָא כ״ז · ד׳

וְאִם־נְקֵבָ֖ה הִ֑וא וְהָיָ֥ה עֶרְכְּךָ֖ שְׁלֹשִׁ֥ים שָֽׁקֶל׃

במילים פשוטות

אם הנידר הוא נקבה בגיל זה, ערכה שלושים שקל. חזקוני מבאר שערך הנקבה קרוב לחצי מערך הזכר, ומסביר את הטעם בכך שהאישה ״מאיש לוקחה״. הפסוק קובע את ערך הנקבה בגיל העיקרי - עשרים עד שישים - כשלושים שקל, לעומת חמישים שקל לזכר. חשוב להדגיש שאין בכך קביעת שווי אנושי, אלא סכום קבוע שגזרה התורה לצורך דין הערכין, ואינו משקף את ערכו הרוחני או האישי של אדם. ההבדל בסכומים בין המינים ובין הגילים השונים הוא חלק ממערכת קבועה של תעריפים, כפי שממשיך הכתוב לפרט בפסוקים הבאים לפי קבוצות הגיל.
מבוסס על חזקוני, פשט · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְאִם נְקוּבְתָא הִיא וִיהֵי פֻרְסָנֵהּ תְּלָתִין סִלְעִין

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ואם נקבה היא וגו׳‎ ולנקבה עשרת שקלים קצב ערך דמי נקבה קרוב לחציו של זכר על ידי כי מאיש לוקחה ואין בה רק חצי יצירה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל