וַיִּקְרָא ג׳ · ט׳

וְהִקְרִ֨יב מִזֶּ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ אִשֶּׁ֣ה לַיהֹוָה֒ חֶלְבּוֹ֙ הָאַלְיָ֣ה תְמִימָ֔ה לְעֻמַּ֥ת הֶעָצֶ֖ה יְסִירֶ֑נָּה וְאֶת־הַחֵ֙לֶב֙ הַֽמְכַסֶּ֣ה אֶת־הַקֶּ֔רֶב וְאֵת֙ כׇּל־הַחֵ֔לֶב אֲשֶׁ֖ר עַל־הַקֶּֽרֶב׃

במילים פשוטות

הפסוק מפרט את אימורי הכבש הקרבים: החלב, האליה תמימה המוסרת לעומת העצה, והחלב המכסה את הקרב. רש״י מבאר ש״חלבו״ הוא המובחר שבו, והוא האליה תמימה, ו״לעומת העצה״ פירושו למעלה מן הכליות היועצות. אבן עזרא מבאר שהאליה נקראת ״חלב״, ומזהיר מטעות הצדוקים בעניין זה, וכן חולק על פירוש הגאון, ומדייק מדקדוק הלשון שהאליה בכלל החלב. ייחודם של שלמי הכבש הוא בכך שהאליה כולה קרבה על המזבח, מה שאין כן בעז. הפסוק מלמד אלו חלקים גבוהים עולים מן הכבש, ובראשם האליה, שהיא החלק המובחר הקרב לגבוה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

חלבו. הַמֻּבְחָר שֶׁבּוֹ, וּמַהוּ? זֶה הָאַלְיָה תְּמִימָה:

לעמת העצה. לְמַעְלָה מִן הַכְּלָיוֹת הַיּוֹעֲצוֹת:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וִיקָרֵב מִנִכְסַת קוּדְשַׁיָא קֻרְבָּנָא קֳדָם יְיָ תַּרְבֵּיהּ אֲלִיתָא שְׁלִמְתָּא לָקֳבֵל שֵׁזַרְתָּא יֶעְדִנַהּ וְיָת תַּרְבָּא דְחָפֵי יָת גַוָא וְיָת כָּל תַּרְבָּא דִי עַל גַוָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

חלבו האליה תמימה. טעמו כאשר היא שהאליה תקרא חלב ותעו הצדוקים כאשר אפרש לך בפרשה השנית גם תעה הגאון שאמר כי הוא חלבו והאליה כי מדקדוק הלשון לא יתכן כי יהיה ראוי להיות חלבו ואליתו או החלב והאליה:

העצה. ידוע ממקומו ואין לו אח ויש שמי שהוציא מגזרת עץ בדרך רחוקה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

לעומת העצה - הכליות - חכמים פירשו בשחיטת חולין היאך מסירין אותה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

חלבו האליה למעלה נקראת חלב ולא לאכילה דכתיב כל חלב שור וכבש משמע חלב השוה לשור כבש ועז יצא חלב האליה שאינו שוה בכולם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל