וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

הפסוק פותח חטיבה חדשה: ה׳ מדבר אל משה לאמור, לפני פרשת אשם מעילות. זהו פסוק פתיחה קצר, שבו מוסר ה׳ למשה ציווי חדש בעניין קרבן האשם. אונקלוס מתרגם ״וידבר ה׳ אל משה לאמור״ - ומליל ה׳ עם משה למימר. הדיבור החוזר לפני פרשה חדשה מציין שכל חטיבה בתורה נמסרה למשה בדיבור נפרד ומיוחד. הפסוק פותח את פרשת קרבנות האשם, העוסקת תחילה במי שמעל בקודשי ה׳ בשגגה. הפרדת הפרשה בפסוק דיבור עצמאי מלמדת על מעבר לסוג חדש של קרבן - האשם - הנבדל מן החטאת בדיניו ובמקרים שעליהם הוא בא, ובכך ממשיך הכתוב את סדר דיני הקרבנות.