וּפָשַׁט֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וְלָבַ֖שׁ בְּגָדִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְהוֹצִ֤יא אֶת־הַדֶּ֙שֶׁן֙ אֶל־מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֔ה אֶל־מָק֖וֹם טָהֽוֹר׃

ופשט את בגדיו. אֵין זוֹ חוֹבָה אֶלָּא דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁלֹּא יְלַכְלֵךְ בְּהוֹצָאַת הַדֶּשֶׁן בְּגָדִים שֶׁהוּא מְשַׁמֵּשׁ בָּהֶן תָּמִיד - בְּגָדִים שֶׁבִּשֵּׁל בָּהֶן קְדֵרָה לְרַבּוֹ, אַל יִמְזֹג בָּהֶן כּוֹס לְרַבּוֹ, לְכָךְ וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים פְּחוּתִין מֵהֶם (ספרא):

והוציא את הדשן. הַצָּבוּר בַּתַּפּוּחַ, כְּשֶׁהוּא הַרְבֵּה וְאֵין מָקוֹם לַמַּעֲרָכָה, מוֹצִיאוֹ מִשָּׁם; וְאֵין זֶה חוֹבָה לְכָל יוֹם, אֲבָל הַתְּרוּמָה חוֹבָה בְּכָל יוֹם (תמיד כ"ח):

וְיַשְׁלַח יָת לְבוּשׁוֹהִי וְיִלְבַּשׁ לְבוּשִׁין אָחֳרָנִין וְיַפֵּק יָת קִטְמָא לְמִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא לַאֲתַר דְכֵי

והוציא ולהוציא את הדשן. אין כהן כתוב כאן למד על בני מומין שהן כשרים להוציא את הדשן.

אל מקום טהור הואיל ובאו ממקום קדושה אבל באבנים מנוגעות כתיב אל מקום טמא פי׳‎ במקום שאין דרך נושאי טהרות לבוא שם.

וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְגוֹ׳. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י אֵין זֶה חוֹבָה אֶלָּא לִמֶּדְךָ תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ כוּ׳, לְפִי שֶׁקָּשֶׁה לְרַשִׁ״י שֶׁהֲרֵי בְּפָרָשַׁת אַחֲרֵי מוֹת (טז כג) נֶאֱמַר ״וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד״, וְלֹא נֶאֱמַר שָׁם ״בְּגָדָיו״, וְלָמְדוּ רז״ל (ספרא אחרי יג) שֶׁאֵינָן בָּאִים מִשֶּׁלּוֹ אֶלָּא מִשֶּׁל הֶקְדֵּשׁ, וְאִם כֵּן לָמָּה קְרָאָן כָּאן ״בְּגָדָיו״ וַהֲלֹא אֵינָן שֶׁלּוֹ, אֶלָּא שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר שֶׁיַּעֲשֶׂה עִם בִּגְדֵי קֹדֶשׁ אֵלּוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ, וּכְמוֹ שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה עִמָּהֶם אִלּוּ הָיוּ בְּגָדָיו מַמָּשׁ, כִּי כְּמוֹ שֶׁאִלּוּ הָיוּ שֶׁלּוֹ וַדַּאי הָיָה פּוֹשְׁטָם בְּשָׁעָה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֵיזוֹ מְלָאכָה נְמִבְזָה וְנָמֵס וְהָיָה לוֹבֵשׁ בְּגָדִים פְּחוּתִים, כָּךְ יַעֲשֶׂה גַּם בְּבִגְדֵי קֹדֶשׁ אֵלּוּ, וְדוּן מִנַּהּ וּמִנַּהּ, מַה בְּגָדָיו רְשׁוּת אַף אֵלּוּ רְשׁוּת, דְּאִי לָאו לְמַאי נַפְקָא מִנַּהּ תְּלָאָם הַכָּתוּב בִּבְגָדָיו.