עַל־חַלֹּת֙ לֶ֣חֶם חָמֵ֔ץ יַקְרִ֖יב קׇרְבָּנ֑וֹ עַל־זֶ֖בַח תּוֹדַ֥ת שְׁלָמָֽיו׃

בנוסף למיני המצות, מביא מקריב התודה גם חלות לחם חמץ, יחד עם זבח תודת שלמיו. רש״י מדייק מן הלשון ״יקריב קרבנו על זבח״, שהלחם אינו מתקדש קדושת הגוף, כלומר אינו נאסר להיפסל ביוצא מחוץ למחיצתו או במגע טבול יום ואינו יוצא לחולין בפדיון, עד שתישחט הבהמה עצמה. כלומר קדושת הלחם תלויה בשחיטת הזבח. אבן עזרא מבאר את המילה ״על״ בפסוק במובן ״עם״, שהחלות באות עם זבח התודה, ומביא לכך דוגמה מלשון המקרא במקום אחר.