וְאֵת֙ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֔ת וְאֶת־הַחֵ֙לֶב֙ אֲשֶׁ֣ר עֲלֵיהֶ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל־הַכְּסָלִ֑ים וְאֶת־הַיֹּתֶ֙רֶת֙ עַל־הַכָּבֵ֔ד עַל־הַכְּלָיֹ֖ת יְסִירֶֽנָּה׃

הכתוב ממשיך לפרט את האימורים הקרבים מן האשם: שתי הכליות והחלב שעליהן שעל הכסלים, והיותרת שעל הכבד, שאותה מסירים יחד עם הכליות. פסוק זה הוא המשך ישיר לרשימת החלקים שהחלה בפסוק הקודם, והוא נמסר בלשון פשוטה ותיאורית של סדר העבודה. אונקלוס מתרגם את המילים כפשוטן ומבאר את שמות אברי הבהמה בארמית, בלא להוסיף פרשנות. עיקר עניינו של הפסוק הוא להשלים את מניין החלבים והאברים הפנימיים שיש להקטיר על המזבח בקרבן האשם, בדומה לנעשה בשאר הקרבנות.