וַיִּקְרָא ז׳ · ח׳

וְהַ֨כֹּהֵ֔ן הַמַּקְרִ֖יב אֶת־עֹ֣לַת אִ֑ישׁ ע֤וֹר הָֽעֹלָה֙ אֲשֶׁ֣ר הִקְרִ֔יב לַכֹּהֵ֖ן ל֥וֹ יִהְיֶֽה׃

במילים פשוטות

הכתוב קובע שהכהן המקריב את עולת אדם זוכה בעור העולה. רש״י מדייק מן הלשון ״לכהן לו יהיה״, שדווקא הכהן הראוי לעבודה זוכה בעור, ובאים למעט טבול יום, מחוסר כיפורים ואונן, שאינם חולקים בעורות. אבן עזרא מוסיף ביאור לשוני: ״עולת איש״ טעמו מלעיל, כלומר ההטעמה במילה האחרונה, וזהו כמנהג הלשון. עוד מבאר אבן עזרא שהמילה ״לו״ באה כתוספת ביאור לאחר שנאמר ״לכהן״, ללמד שהעור אינו ניתן לכהן אחר אלא לאותו כהן שהקריב את העולה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

עור העלה אשר הקריב לכהן לו יהיה. פְּרָט לִטְבוּל יוֹם וּמְחֻסַּר כִּפּוּרִים וְאוֹנֵן שֶׁאֵין חוֹלְקִים בָּעוֹרוֹת (שם):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְכַהֲנָא דִמְקָרֵב יַת עֲלַת גְבַר מְשַׁךְ עֲלָתָא דִי יְקָרֵב לְכַהֲנָא דִילֵהּ יְהֵי

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

עולת איש. מלעיל בעבור היות הטעם בראשית המלה האחרונה כמשפט:

וטעם לו. אחר שאמר לכהן תוספת ביאור שלא ינתן העור לכהן אחר:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

והכהן המקריב לכל בני המשמר קורהו כהן.

מקור: ספריא · נחלת הכלל