וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

פסוק זה הוא פתיחה לפרשת המילואים: ה׳ מדבר אל משה לאמור, כהקדמה לציווי על חנוכת אהרן ובניו לכהונה. זוהי לשון פתיחה רגילה בתורה, המסמנת התחלה של דיבור חדש הנמסר למשה. אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו, ״ומליל ה׳ עם משה למימר״, בלא להוסיף ביאור. עיקר עניינו של הפסוק לפתוח את פרשת שבעת ימי המילואים, שבה יצטווה משה לקחת את אהרן ובניו, את הבגדים, שמן המשחה והקרבנות, ולקדש בהם את הכהנים ואת המשכן, ולסמן את המעבר מדיני הקרבנות אל מעשה החינוך של הכהונה.