אונקלוס
תרגום אונקלוס · המאה ה־2וְיָת גַוָא וְיָת כְּרָעַיָא חַלִיל בְּמַיָא וְאַסֵק מֹשֶׁה יָת כָּל דִכְרָא לְמַדְבְּחָא עֲלָתָא הוּא לְאִתְקַבָּלָא בְרַעִוָא קוּרְבָּנָא הוּא קֳדָם יְיָ כְּמָא דִי פַקִיד יְיָ יָת מֹשֶׁה
מקור: ספריא · נחלת הכלל
וַיִּקְרָא ח׳ · כ״א
וְאֶת־הַקֶּ֥רֶב וְאֶת־הַכְּרָעַ֖יִם רָחַ֣ץ בַּמָּ֑יִם וַיַּקְטֵר֩ מֹשֶׁ֨ה אֶת־כׇּל־הָאַ֜יִל הַמִּזְבֵּ֗חָה עֹלָ֨ה ה֤וּא לְרֵֽיחַ־נִיחֹ֙חַ֙ אִשֶּׁ֥ה הוּא֙ לַיהֹוָ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃
טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0
במילים פשוטות
משה רוחץ במים את הקרב ואת הכרעיים, ומקטיר את כל האיל על המזבח כעולה לריח ניחוח, אשה לה׳, כאשר ציווה. פסוק זה חותם את עבודת איל העולה: לאחר רחיצת הקרביים והכרעיים מלכלוכם, מעלה משה את האיל כולו כליל על המזבח. אונקלוס מתרגם ״עולה הוא לריח ניחוח״ כ״לאתקבלא ברעוא״, כלומר להתקבל לרצון לפני ה׳. עיקר עניינו של הפסוק לתאר את השלמת הקרבת העולה הראשונה במילואים, שכולה עולה על המזבח, ומדגיש שהעולה מתקבלת ברצון לפני ה׳. הכתוב מסיים בהדגשה שהכל נעשה כפי שציווה ה׳ את משה, בלא שינוי.
מבוסס על פשט · נכתב ונערך במקור