וְאֵ֥ת כׇּל־הָעֵדָ֖ה הַקְהֵ֑ל אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

ה׳ מצווה את משה להקהיל את כל העדה אל פתח אוהל מועד. רש״י מציין שזה אחד מן המקומות שבהם ״החזיק מועט את המרובה״, כלומר שכל עם ישראל הרב נכנס ועמד בפתח אוהל מועד שהיה מקום מצומצם, בדרך נס. אבן עזרא מפרש שלא כל העם ממש נקהל, אלא ראשי השבטים והזקנים הם שנאספו כנציגי העדה. הפסוק מתאר את התכנסות הציבור לקראת מעמד חינוך הכהנים, ומדגיש את הפרסום הגדול שבו נעשתה הכהונה, כדי שכל ישראל יראו שאהרן ובניו התמנו לעבודה על פי הדיבור ולא מדעת משה עצמו.